"את מקסימה, את יודעת? אני חייב להכיר אותך, שמי י' ואת...?" שתי עיניים כחולות ויפות מסתכלות עלי מתוך פרצוף עטוי זיפים קצרים. הוא מחייך, לוקח את כף ידי בידו האחת ומלטף אותה עם השניה.
"אל תיבהלי, את באמת מוצאת חן בעיני. בדרך כלל אני לא ניגש לבחורות ברחוב, אבל הייתי חייב. לא יכלתי לתת לך להמשיך ללכת ולהעלם לי".
ככה הכרתי אותו, בבוקר שבת קייצית ברחוב התל אביבי הריק. תושבי מרכז העיר עדיין ישנים, והאנשים המעטים הנמצאים ברחוב משתייכים לשתי קבוצות אוכלוסייה: זקנות יקיות
מלוות במטפלות פיליפיניות ו - בעלי כלבים. ואנחנו. הקבוצה הלא-רישמית של הצעירים-שהתעוררו-מוקדם וירדו-אל-הים (הוא) או קפצו-רגע-לפיצוציה (אני).
הוא גר 3 רחובות ממני, עוסק במקצוע חופשי די קרוב לתחום בו אני מתמחה, צעיר ממני בשנתיים ("הפרש מצוין. סבתא שלי מבוגרת בשנתיים מסבא שלי והם חיים ביחד באושר כבר מעל 50 שנה") והחל מרגע זה הוא מאוהב בי. "אבל אתה לא מכיר אותי בכלל. אני לא כזאת יפה שמתאהבים בי ברגע ממבט ראשון" "מה את מדברת. אין לך מושג כמה את מיוחדת. יפות יש הרבה, מיוחדות - לא. אני מאוד מקווה שאת לא בעניין של סטוצים וכאלו. אם כן תגידי לי ואני הולך. זה לא בשבילי. אני רוצה בית ומשפחה. גם את, נכון?"
אני?
בית ומשפחה?
איתו?
לא יודעת. אפשר לחשוב על זה כמה ימים?
אנחנו מתיישבים על ספסל מוצל, ואני מחלצת מי' הבטחה שיפסיק לגעת בי כל הזמן. "די. אנחנו באמצע הרחוב, וחוץ מזה אני בכלל לא מכירה אותך" "טוב. אבל בתנאי שמפה אנחנו הולכים אליך ושזה יהיה בחצי שעה הקרובה. בשבילך שווה להתאפק, אח"כ זה יהיה טוב יותר".
אז אח"כ באמת הלכנו אלי, הדלקנו מזגן והפכנו לגוף אחד.
השעה הייתה 10 בבוקר, ב 12:00 הרמנו ראש ואכלנו אבטיח וב 17:00 נכנסנו להתקלח. י' הדליק את הטלוויזיה על איזה ערוץ ספורט זר, התיישב על הספה וכרך את זרועותיו סביבי. "איך אתה יכול לראות את השעמום הזה? אני מבינה שאנשים אוהבים לעסוק בספורט, גם אני אוהבת. אבל לראות מישהו אחר עושה את זה? שעמום המחץ" "מה את מבינה. טוב, בטלוויזיה המצו'קמקת שלך ועם מבחר הערוצים העלוב הזה באמת אין מה לראות. את צריכה לבוא אלי ולראות מה זה מכשיר טלוויזיה ומה זה מבחר ערוצים". לא זכיתי.
יותר מאוחר י' הלך. לא החלפנו מספרי טלפון וכאשר סגרתי אחריו את הדלת הייתה לי תחושה כי לא אראה אותו יותר ולא הצלחתי להחליט אם זה טוב או רע. הדפיקה בדלת יומיים לאחר מכן בשעות הערב הפתיעה אותי. חברים כבר לא קופצים ללא תיאום מראש ואם מישהו דופק כך זה בטח שכן (ענייני ועד בית וכדומה) או מתרים (כבר עדיף ועד בית...). בעיקרון אני לא מסתכלת בעינית לפני שאני פותחת את הדלת (אוהבת הפתעות), אז פתחתי וראיתי שתי עיניים כחולות, מחייכות. "הייתי חולה אתמול. הרגת אותי עם המזגן. אבל היום יותר טוב ובאתי ישר מהעבודה. התגעגעתי, ואת?"
"תזכיר לי איך קוראים לך?"
"מתחכמת, הא? מה, חושבת שבקלות כזאת תיפטרי ממני?"
"חשבתי שכבר נפטרתי"
"נראה לך? אחרי כל מה שהיה וכל מה שאמרתי לך, נראה לך שנפטרת ממני? בחיים לא. עכשיו את לא מאמינה, אבל הילדים שלך עוד יקראו לי אבא"
י' אומר שהוא חייב לקפוץ לאחותו ויחזור מאוחר יותר בלילה. לא מתכוונת לתת לו מפתח (תזכורת: בקושי מכירה אותו!) ולא רוצה להישאר ערה עד מאוחר ולחכות לו. "טוב, אז תבוא מחר" "השתגעת? אני לא מסוגל לעבור עוד לילה בלעדייך. תלכי לישון ואני אעיר אותך יותר מאוחר. מבטיח שאפצה אותך, לא תתחרטי". אז למה יש לי תחושה שאני אתחרט? ועוד איך שאני אתחרט.
י' הלך, אני כמובן לא הצלחתי להירדם (איך אפשר לישון כשאתה יודע שמישהו אמור להגיע, לדפוק בדלת ולהעיר אותך?), הוא הגיע מאוחר, אני הייתי עייפה ועצבנית, הוא התחיל בהצהרות אהבה ואני אמרתי שאני רק רוצה לישון ושאם הוא כ"כ רוצה להמשיך לדבר – שיעשה את זה בחדר השני. הוא נעלב ומחה, אני התחממתי ועקצתי, הוא התרתח והתעצבן ולרגע היה באוויר ריח של פוטנציאל לאלימות. אני נכנסתי למיטה עם תחושה קלה של חשש והוא אמר שהוא יורד למטה להביא בקבוק מים מינרלים, וירד.
לא חזר.
אף פעם.
מסקנות
- אין דין זיון משובח של שבת כדין מפגש חוזר יומיים לאחר מכן.
- שולה אוהבת לישון ואין להפריע את מנוחתה לאחר 22:00 כי אז היא לא אחראית למעשיה ו/או דבריה (בעיקר דבריה. חזקה בדיבורים, חלשה במעשים).
- בחורים עם עיניים כחולות ובייבי-פייס עטויים זיפים יכולים לשנות מזגם ברגע. זה היה קצת מפחיד ושולה לא נרדמה עד הבוקר. הרגישה פתאום מאוד פגיעה.
- שולה פסיכית, לא אחראית, מחפשת צרות ויום אחד היא תאכל אותה בגדול*
*נאמר ע"י חברה של שולה בשכונתי שלהן לאחר יומיים.
הערה א': בינתיים "יום אחד" עוד לא הגיע אבל לשולה יש סבלנות. וחוצמזה שהחברה שלה אמרה שהיא מאוד אוהבת אותה וגם היא עושה לפעמים שטויות כי זה טוב לעור הפנים. שולה מאוד קשורה לעור הפנים שלה ותעשה הכל כדי שיהיה לו טוב.
הערה ב': שולה קצת נבהלה. הבינה פתאום שלא הכל נמצא בשליטתה ובפעם הבאה שהתחיל איתה מישהו ברחוב היא חשבה פעמיים. והוא דווקא היה בסדר (עוד מישהו חוץ ממני שם לב שמי שהוא "בסדר", תמיד, אבל תמיד, לא מקבל את מה שהוא רוצה? מעניין, לא?).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
