עצמאית בשטח

בשעה טובה יש סורק חדש במשרד, ואני ממלאת התחייבות מהפוסט הזה. הקטנת התמונות עשתה להן רק רע, אז צירפתי גם לינק לעותק באיכות סבירה יותר.

סבא שלי בגלוית שנה טובה מצוירת מ 1932, זמן קצר לאחר עלייתו ארצה (מהונגריה):

בגלויה מונצח מפרץ חיפה, טרם הבנייה המסיבית בקריות. אפשר לראות את הרחוב הראשי של המושבה הגרמנית (מודגש בלבן), אין לי מושג מהו המבנה הגדול מצד ימין (אולי המבנה של בית החולים האיטלקי?), וכמובן הפרט המנצח – זריחת השמש מכיוון צפון-מערב (מה שנקרא – "שחר של יום חדש"). הסגנון הזה של השנוטובות חביב עלי במיוחד. יש לי אחת מאוחרת בכמה שנים, עם תמונה של דודה שלי כילדה קטנה.

סבא שלי כנהג טקסי, 1934 כיכר פריז בחיפה:

 כאשר עמד להינשא, רמזה לו משפחת הכלה כי עיסוקו הנוכחי כנהג מונית אינו מכובד והוא מתבקש למצוא תעסוקה חלופית. סבא שלי עזב את תחנת המוניות, הצטרף ל"קואופרטיב הנמל החדש" (בחיפה), ועבד לאורך שנים כנהג משאית (מכובד, לא?). בשנות ה- 30 הייתה בארץ תנופת בניה משמעותית ועיקר עבודתם הייתה בהובלת חומרי בניין, ובין היתר סייעו בהקמת יישובי "חומה ומגדל". חלקי-היישוב (גדר, מגדל שמירה, צריפים) היו נבנים מראש בנגריה בקרית חיים, מועמסים על המשאיות ומוסעים באישון לילה ליעד המבוקש. שם היו פורקים, עוזרים לחברים בהקמת הקונסטרוקציות, ולעת בוקר היו חוזרים לחיפה ומשאירים את החבר'ה לאפטר-פרטי עם הבריטים.

וכדברי המשורר: אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי. (עכשיו אני מגלה תמונה של סבא ליד המשאית, חבל שלא סרקתי).

סבא וסבתא ערב חתונתם, חורף 1935

 הוא בן 22, היא צעירה ממנו בשנה – בת 21.

וקפיצה קלה בזמן - אני, חורף 1968 (לא יודעת בדיוק באיזה גיל, בטח 9-10 חודשים):

איזה אוטו מגניב היה להורים שלי, נכון?

אמא שלי, אחותי ואני, קיץ 1969. אמא שלי בת 29, אחותי בת 6, אני בת שנתיים וחצי.

(ושוב, באיכות סבירה יותר).

ו 2 תמונות אחרונות, אשר באדיבותו של איתי הצלחתי סופסוף להעלות אותן ישירות למסך הבלוג:  

 קיץ 1979, בת 12, פעם אחרונה עם שיער ארוך. הצילום נערך במיוחד עבור אלבום הפרידה מבית הספר היסודי (כיתה ו'), כי כשהתבקשתי להביא תמונה התברר שאין לי (מאז ומעולם שנאתי להצטלם).

פסח 1983, בת 16. חדי העין יכולים להבחין בהבעת הפנים הזעופה שלי, אשר אימצתי בערך בתקופה זו ומאז לא נפרדנו.

חייבת לזוז, הבאתי עבודה הביתה.

שבת שלום ושבוע טוב.