עצמאית בשטח

אתמול בצהרים קפצתי לפגוש את ג'יימס במשרד בו הוא עובד, ליד כיכר המדינה. אמרתי לו שאני מגיעה מישיבה בירושלים ואהיה אצלו בערך ב 15:00, אבל בסוף הקדמתי והגעתי לת"א כבר ב 13:30. ג'יימס היה מחוץ למשרד ואמר שיגיע לקראת 14:30 אז הלכתי לעשות סיבוב בכיכר, זו שאף פעם לא הצלחתי להבין מי קונה שם ולמה. מאחת החנויות שבחלון הראוה שלה בהיתי, יצאה בחורה שנראתה לי בערך בגילי. היה לה שיער ארוך ומחומצן, היא עטתה ג'ינס יוקרתי מכף רגל ועד צוואר והתנדנדה בכבדות על העקבים הדקים של המגפיים מחודדי החרטום שלה, ואני השתדלתי למתן את המבטים שנעצתי בה וחשבתי לעצמי שמזמן לא נתקלתי בסטיילינג כ"כ מזעזע. ג'יימס שמח לראות אותי ונתן לי נשיקה, שאל אם באתי ישירות מירושלים ואם ככה הלכתי לישיבה. "למה?" אמרתי לו "לא בסדר?", והוא אמר שלהיפך, אני פשוט נראית חתיכה. משם הלכתי הביתה, ובדרך סקרתי את בבואתי בחלונות הראוה. חשבתי לעצמי שג'יימס צודק, שמשום מה היום אני באמת נראית מצוין, אבל מה זה שווה אם אני מרגישה הכי רע בעולם?

יום חמישי התארך עד אחרי חצות, ורק בסביבות 1:00 הגעתי הביתה, נכנסתי להתקלח וזחלתי למיטה. משכתי את השמיכה מעל לראש ונדמה לי שאפילו נרדמתי, כשפתאום קפצתי בבהלה הדלקתי את האור והסתכלתי במהירות מסביבי. שקט, החדר ריק, הכל כשורה. נשפכתי חזרה למיטה, מנסה להרגיע את העצבים הרופפים שלי. אלו שלפני רגע אותתו לי בבירור שפנחס נמצא בחדר. לידי.

אני חייבת שינוי. יסודי. מקצה לקצה.