עצמאית בשטח

מערכה א'

השעה: 2:00 ליל שישי.

הלוקיישן: שולה ליד המחשב.

נקודת המוצא: שולה עייפה, מתה לישון, נכנסה "רק לרגע" לצ'ט לפני כיבוי אורות.

ההתפתחות:

בחור בן 32, תל אביבי, מחזיק מעצמו מכל הבחינות (הוא: "נראה מצוין, מאוד ימצא חן בעיניך", שולה: "מאיפה אתה יודע מה הטעם שלי?" הוא: "קלטתי את הראש שלך. אפשר להיות ישיר?" שולה: "תרגיש חופשי" הוא: "25 ס"מ, רב אומן בביצועים לאורך זמן, שליטה מדהימה בלשון, מאמין שהכימיה עושה את כל ההבדל" שולה: "רגע, חייבת לשתות מים"), יוזם שיחה בענייני אומץ והתפרעויות ומודיע חד משמעית לשולה שכל מה שחוותה עד היום היו רק "משחקים שובביים" והוא ילמד אותה מה זה להתפרע.

הוא: "בואי נקבע שאני בא אליך, את משאירה את הדלת פתוחה ומחכה לי במיטה. שומרים על חושך מוחלט לאורך כל הזמן, לא מגלים שמות, מסתמכים רק על חוש המישוש, ומשם נראה איך יתקדם".

שולה: "לא רוצה. לא משאירה דלת פתוחה ומפחדת שתרצח אותי".

הוא: "נראה לך? בואי נעבור לטלפון, תתרשמי ממני ותחליטי. אני בנאדם נורמלי מן הישוב ונראה לי שגם את".

שולה מהססת, לא בגלל שבאמת מפחדת שיפגע בה אלא שכבר מזמן קלטה שעודף דיבורים בא על חשבון המעשים. וחוץ מזה היא כבר זקנה מידי לכל השטויות האלו. מצד שני, מאז שהיא בצ'טים כל הזמן זורקים לה מידות ומעל סף מסוים היא מאבדת קשר למציאות.  היכרות הצ'ט הראשונה שלה היה מצויד מעל ומעבר ליכולת ההתמודדות שלה אבל אין לה מושג מה הייתה המידה, ונראה לה שזו הזדמנות פז לברר את הנושא אחת ולתמיד.

עוברים לטלפון.

יש לו קול של חנון, וזה כבר טוב.

הוא אומר שנראה לו שיש לה ביצים יותר גדולות משלו והם פשוט חייבים למצות את החוויה ולהיפגש. משכנע את שולה להיכנס למקלחת ולחכות לו, כפי שקבעו.

מערכה ב'

השעה: 3:00

הלוקיישן: שולה במקלחת.

נקודת המוצא: שומעת שמישהו מתקשר לנייד שלה.

ההתפתחות:

הוא שלח סמס "אני לא אגיע".

שולה (אחרי שיצאה מהמקלחת, כמובן) מחזירה: "או קיי. תשמור על הביצים".

הוא מתקשר "מסתלבטת על הביצים שלי?".

שולה: "ממש לא. לילה טוב".

הוא: "רגע, חכי שניה".

שולה: "אם לא מתאים לך אין מה לחכות ואין על מה לדבר".

הוא: "רגע, תקשיבי רגע".

שולה: "נו".

הוא: "זה לא שלא מתאים. פשוט פתאום אמרתי לעצמי שאני חייב להפסיק עם כל השטויות האלו. חייב להתבגר".

שולה: "מאה אחוז. לא קרה כלום. לילה טוב".

הוא: "רגע, אבל עכשיו אני מתחרט. תוך רבע שעה אני אצלך".

שולה: "לא מתאים. בוא נרד מזה".

הוא: "בבקשה לא. נראה לי אנחנו באותו ראש. מצטער ומתחרט. אני מגיע תוך כמה דקות".

שולה: "נראה לי כבר מסובך מידי. אולי בכל זאת נוותר?".

הוא: "די נו. איפה המופרעות שדיברנו עליה? כבר הוכחת שיש לך ביצים, אני בא".

מערכה ג'

השעה: 3:30

הלוקיישן: בכניסה לדירה.

נקודת המוצא: שולה פותחת את הדלת, חושך אבל אפשר לראות קצת במה מדובר.

ההתפתחות:

הוא: "שלום לך. את רואה, הגעתי".

שולה: "כל הכבוד". 

הוא מתלהב מהדירה (בחושך באמת נראה יפה, לוק ניו-יורקי משהו), אומר שיש לו מחשב בדיוק כמו שלי ומתעניין לגבי ההליכון שמקופל בפינת החדר.

שולה נשענת על הקיר. קר לה. עונה לשאלות שלו ובשלב כלשהו אומרת שהיא עייפה וקר לה ובקושי מחזיקה את עצמה בעמידה, ואם לא אכפת לו זה לא היה מה שקבעו בניהם לגבי המפגש ולא ברור לה מה הוא רוצה ממנה ועוד בשעה כזו. 

הוא מחבק אותה ושואל אם עכשיו יותר חם. אומר שהיא רזה ומה פתאום כתבה בצ'ט שהיא מלאה ובכלל יש לה גוף מדליק (טוב, חושך). אח"כ הוא ממשיך לעמוד לידה כמו נר של חנוכה, מתחקר אותה ארוכות לגבי אתרים באינטרנט בנושא מסוים בו היא בקיאה והוא רק התחיל להתעניין והיא נוקבת בשמות האתרים המתאימים. הוא מבקש ממנה שתחפש לו מידע ושולה עונה לו שלא יבלבל במוח ויחפש לבד. הוא אומר שהנה נפגשנו והתפרענו (?) ועכשיו הוא ילך.

שולה מבינה שבאמת יש לה ביצים יותר גדולות משלו, שוב הוכח מה שידעה זה מכבר (הרבה דיבורים=מעט מעשים) ומעדיפה שבאמת ילך, לפני שהפדיחה תקבל ביטוי בצורה אופקית. 

הוא: טוב, אני אלך.

שולה: לילה טוב.

הוא: אז תודיעי לי אם תמצאי לי משהו באינטרנט?

שולה: אין לי שום כוונה לחפש.

סיכום ומסקנות

1.      מי שמפחד מכיפה אדומה, שלא יחזיק מעצמו זאב.

2.      שולה חייבת לצמצם את גודל הביצים שלה. בדחיפות.

3.      לגבי ההתמודדות עם המידה – לא הושגה התקדמות ולו המינימלית ביותר.

4.      לפחות הוא הסביר לה איך חוסמים שיחה מאורנג'. אז גם זה משהו.

לילה טוב.