לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עצמאית בשטח

שולה (שם בדוי). גרה בתל אביב וכותבת בשביל עצמי. זו הדרך שלי להתמודד.

כינוי: 

בת: 58





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2006

זיקוקין בשמי תל אביב


 

 לג'יימס זה בכלל לא מזיז שהגענו ממש ברגע האחרון והמקום צפוף עד אימה. "הבטחתי תצפית טובה, וזה מה שיהיה" הוא אומר ומפלס לנו דרך, כשנועם שהולך אחריו אחראי לבדוק שאני עומדת בקצב שלהם. "אל תדאגי" הוא מחייך "בתור בוגרי המסיבות של שירזי אנחנו מומחים בלהידחף". ובאמת, תוך פחות מ- 10 דק' מצאתי את עצמי יושבת בשורה הראשונה של המדרון המסולע, מיד אחרי הצלמים שהעמידו חצובות ממש על קו המים. התצפית הייתה מצוינת, והמופע החל, וב- 20 הדקות הבאות זכינו למטר של רסס מים, מלח, עשן וחלקיקים של אנ'לא-יודעת-מה שנכנסו לנו טוב-טוב לראות ולעיניים. אה, וגם ראינו כמה זיקוקים. נחמדים הזיקוקים. עושים רעש חמוד כזה כשהם מתפצחים.

"זה פשוט מדהים מה שקורה פה" אמרתי לג'יימס שעה מוקדם לכן, כשעמדנו בכיכר מגן דוד וחיכינו לנועם (חבר-של-ג'יימס) שנמצא בדרך אלינו. האזור כולו הוצף בנחשולי-אדם שהגיחו מכל עבר ושעטו כגוש אחד לאותו כיוון - חבורות של צעירים, הרכבים משפחתיים מצומצמים ומורחבים, זוגות מכל גיל ומין. המון אנושי הטרוגני וצבעוני, שבתחילה עוד הפגין התנהגות נורמטיבית והגביל עצמו להליכה באזורים המיועדים לכך (מדרכות) וע"פ החוק (מעברי חציה, רמזור ירוק וכאלה), אבל בהמשך גדל ותפח ועלה על גדותיו, גולש וממלא את הכבישים, מתעלם מחוקי והסדרי התנועה ומאלץ את כלי הרכב לעמוד במקומם ולצפור בתסכול. ואם שואלים אותי - זה היה המופע המרשים של הערב. מישהו טרח לצלם?

 

 

ענת, חברה טובה שהיא גם קולגה, ביקשה שאשב איתה על איזה עניין מקצועי. קבענו אצלה במשרד וחשבתי לעצמי שאחר כך אסתובב קצת בחנויות השוות שבאזור, אולי אקנה משהו, נראה. הגעתי אליה ב- 10:00, עבדנו שעה וכשיצאתי משם הלכתי ישר הביתה, נכנסתי למיטה וישנתי שעתיים. איך פעם הייתי עובדת יום שלם?

קמתי בצהרים, ובמקביל לקפה התקשרתי לסוכן הביטוח שלי אשר מחכה לטלפון ממני מאז עזבתי את מקום עבודתי, לפני יותר מחודש. מפה לשם ביררתי את מצב הפוליסה שלי והסתבר לי, להפתעתי, שבמידה ואלקה כיום ב"אובדן כושר השתכרות" אני זכאית לקצבה חודשית נאה עד נאה-מאוד, אשר בנוסף לסכום הפיצויים החד פעמי (הנאה לכשעצמו) תאפשר לי לחיות בנעימים עד יומי האחרון. ומה יותר "אובדן כושר" מחוסר מסוגלות לעבוד יותר משעה רצוף?

 

 

השבוע חל היומולדת הראשון בחיים שלי (או לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי) אשר עבר עלי בשלווה, שלא לומר אדישות מוחלטת. לפיכך, אני סבורה שהרווחתי ביושר התגשמות של משאלה, ואני מבקשת לקבל דיכאון ומהר. יש לי 2 קילו עודפים שזו הדרך הכי יעילה שאני מכירה להיפטר מהם.

 

 

 

נכתב על ידי , 17/5/2006 22:46   בקטגוריות אני עצמי ואנוכי  
67 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שולה (שמבדוי) ב-23/5/2006 09:58



165,553
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשולה (שם בדוי) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שולה (שם בדוי) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)