עצמאית בשטח

שיעור שרירי בטן הוא אחד מצורות האינקווזיציה היותר משוכללות של חדר הכושר. המדובר באימון קצר אך אכזרי, המועבר מספר פעמים ביום ע"י מדריך מתחלף ובהשתתפות מתעמלים מזדמנים. מתוך הכרה במוגבלותי, העדפתי עד כה להדיר בטני משיעורים אלו ולסמן את ה"וי" שלי בצד, בפרטיות, אלא שהיום נפל דבר. לאחר אימון הליכון קורע פרשתי לנפוש מעט על המזרון, כשבלו"ז שלי מתוכננת איזה כפיפת בטן או שתיים, סיבוב מקוצר על המכשירים ויאללה הביתה לשנ"צ. יום שישי היום, יום קצר.

אך בעודי מתעמקת בניתוח תכנון סידורי התאורה התלויים מעל ראשי, הבחנתי בזווית העין בצלליתו השרירית-אך-מאיימת של המדריך, שטעה לחשוב שאני + 2 החנונים שהתעלפו בחינניות לידי משוועים לאקשן. "מה?" הוא אמר "נארגן איזה שיעור בטן?", ולפני שהספקתי לחפף את עצמי מאזור האסון הוא אסף יש-מאין כמה בני ערובה, בירך את כולנו לשלום, ותוך שניות מצאתי את עצמי עולה לכפיפות על פי הספירה שלו. היו אלו חמש עשרה הדקות הארוכות ביותר של חיי, במהלכן ביקשתי את נפשי למות לפחות 8 פעמים, ובמקביל נאחזתי בכל כוחי בחיים (על גופתי המתה אני אתפגר במכנסי הספורט המהוהים שלי). לדעתי עשינו לפחות 250 כפיפות בפוזיציות כאלו ואחרות, כשהחנונים שלידי מפגינים בקיאות ועמידות, ואילו המדריך, משום מה, בוחר להדגים את התרגילים דווקא על גופתי הדוויה. לקראת הסוף חל שיפור-מה במעמדי היחסי בקבוצה, עת הפגנתי גמישות נאה בתרגילי המתיחות (עשינו תרגיל כמו ביוגה באשראם!), וכשהמדריך אמר "תודה רבה לכולם" פיניתי את עצמי כל עוד רוחי בי למלתחות, הודפת כל מחשבה טועה על ביצוע האימון הקבוע שלי.

בתחילת השבוע נפגשתי בחדר הכושר עם המדריכה, על מנת לחדש את תכנית האימון שלי. תכנית האימון עוברת שינוי ורענון כל חודש וחצי-חודשיים, לטובת איתגור תמידי של הגוף, והפעם, בנוסף לכך עברתי גם שקילה ומדידה. בסעיף הגובה מסתבר שאני לא 1.60 מ', אלא איפושהו בין 1.58 ל- 1.59. בסעיף המשקל יכולתי, תודות לחום הנוראי באשראם, להתגאות בהשלה של קילו וחצי, ובכל הנוגע לאחוזי שומן אני קצת פחות מהממוצע לגיל שלי. המבנה הגופני שלי הוא "חזק ושרירי" - מה שמסביר את העובדה שיחסית לגובהי הצנוע אני שוקלת די הרבה, וכשאמרתי למדריכה שלאורך השנים תמיד התביישתי במשקל הגבוה-יחסית שלי, היא אמרה שזה שטויות כי אין לכך שום משמעות ללא השיקלול של גובה, מבנה גוף ואחוזי שומן, ושהנתונים שלי מצביעים על מצב גופני נורמלי.

"מה זה ה- 1,300 קלוריות שרשום פה?" אני שואלת אותה ומצביעה על פלט המחשב, "זה כמות הקלוריות שהגוף שלך שורף בשעת מנוחה ליממה". "מה הכוונה?", "זה אומר שהקיום הגופני המינימלי שלך צורך 1,300 קלוריות ליממה, כלומר – כשאת במצב סטטי של שינה", "ואם אני חיה על דיאטה של פחות מזה ליום?", "לאורך זמן זה רע מאוד. גורם להרס של השריר ונזק בלתי הפיך לגוף".

היא כנראה מגזימה, כי את רובו של העשור השלישי לחיי העברתי על פחות מ 1,000 קלוריות ליום, כשבמשך 7 שנים רצופות חייתי בסדר יום היסטרי של לימודים + עבודה, ובכל זאת אני במצב גופני לא רע (לפחות לפי המחשב). מצד שני – ייתכן שהנזק כולו התנקז למוח, וזה דווקא מסביר כמה דברים.