השבוע נפגשתי עם חברתי היקרה ענת. כל הזמן אנחנו מדברות על זה שצריך להיפגש אבל לא יוצא. שתינו נורא עסוקות. אז הנה השבוע יצא.

ענת ואני דומות ושונות – שתינו מסורות לקריירה ומשקיעות בה הרבה, אבל משאירות גם זמן לעיסוקים אחרים. שתינו אוהבות לשתות ולצאת למועדונים, אבל בעוד ענת יוצאת הרבה, אני מתקשה לוותר על שעות השינה שלי. שתינו מחליפות בחורים, אבל אני לא נותנת לגעת לי בלב וענת מחפשת את ה"אחד" שיגע ולא ירפה. שתינו "חותכות" בלי היסוס, רהוטות, החלטיות, עצמאיות, בטוחות. 

אז הלכנו לשבת ב"שכונתי" שלנו (אנחנו גם גרות באותו אזור), ואפילו הדור-מן כבר מזהה אותנו ("ערב טוב, בנות. בבקשה").

ולהלן סיכום הערב:

דברים שסיפרתי לענת:

1.                  על המשפחה שלי. פעם ראשונה. אחרי שנים שהיא מבקשת ממני לדבר על זה.

2.                  שפגשתי במקרה את רמה ברחוב מקודם. שנורא שמחתי ואמרתי לה שאני מתגעגעת אליה והיא אמרה שגם היא. היא תחזור עוד שנה.

דברים שענת סיפרה לי:

1.                  על תקופת הילדות שלה. נגנבתי. היא כ"כ חזקה ובוגרת. איך ילדה בת 12 מדברת עם אמא שלה על זה שהבעל החדש שלה נכנס אליה בלילה לחדר ונוגע בה? איך היא יוזמת פגישות עם פסיכולוג? איך היא יודעת לטפל בדברים בזמן ובמקום, איך הצליחה לסלוח ולהמשיך בחיים?

2.         עליו, שאמר לה מוקדם יותר בטלפון ש"זו לא את, זה אני". ושהיא כ"כ מתבאסת שזה לא הסתדר, הוא הרי עונה בדיוק ל"צ'ק ליסט" שלה. וגם היה סקס משובח. בעיקר בגלל הסקס המשובח.

דברים שאמרתי לענת:

1.                  על הזין שלי צ'ק-ליסט. בטח שיש (צ'ק ליסט או בשמה העברי: "רשימת הקריטריונים השחורה". נכון ש"קריטריון" זה לא עברית אבל ניחא) ובטח שנשלפת בכל הזדמנות, אבל בתכל'ס - מעולם לא עמדה במבחן התוצאה. 

2.         שאני מנסה בכוח להיגמל מפגישות מזדמנות עם בחורים צעירים.

3.                  שראיתי את "21 גרם". קצת ארוך מידי ולקח לי איזה חצי שעה להיכנס לעלילה, אבל בגדול נהנתי. בדיוק הסגנון שלי. לפני זה גם עשיתי סיבוב ב"סוהו". יש שם תערוכה בדיוק לסבלנות שלי – קטנה ושווה.

דברים שענת אמרה לי:

1.                  למה בכוח? לא מתאים באלימות. תחיי את הרגע, תמצי, עד שתרגישי שהגיע הזמן ללכת הלאה. (עצה מצוינת. תודה).

2.                  דווקא קראתי עליו ביקורות לא-משהו. ואני אקפוץ ל"סוהו". אם את אומרת - שווה לבדוק.

ודיברנו גם על:

1.         כמה זמן אנחנו מכירות? 8 שנים, לא? איך הזמן טס. לפעמים נדמה לי שרבין נרצח כדי שאני אזכור תמיד מתי קיבלתי את המשרה הראשונה שלי והכרתי אותך (זו אני. ענת בחיים לא תגיד דבר כזה. אבל היא צחקה ואמרה שהיא מתה על היציאות שלי).

2.         איזה מאפרות מכוערות. מזכיר את הפאבים של שנות ה 80. יאללה, שישדרגו. ודווקא שאר העיצוב מעולה.

ובסוף:

"נורא מאוחר. אני גמורה, נזוז?" זו ענת. בדר"כ היא חיית לילה, אבל הערב היא עצובה.

"להתראות, בנות. לילה טוב". (זה הדור-מן)

"לילה מצוין" (שוב ענת. היא נורא חברותית)

ביי, מותק

ביי, קוקי

אני מאוד אוהבת את החברים שלי. בשבוע האחרון הייתי קצת עצובה, אז הייתי הרבה עם חברים. ועוד קבעתי מלא דברים שמפאת חוסר זמן לא יצאו אל הפועל.

לא נורא. מחר יום חדש.