השבוע הוקדש לסידורים וקניות, וזאת לקראת החזרה הצפויה לעבודה ביום א' הקרוב. ההספק היה מוצלח, למרות התפתחויות בלתי צפויות שנגסו באכזריות הן ביכולת התיפקוד (התקף אלרגיה נוראי) והן בזמן הפנוי (יום עבודה שצץ פתאום). מפה לשם סימנתי "וי" על הוצאת כרטיס אשראי חדש (אמריקן אקספרס במבצע מהחדר-כושר), קניית סנדלים (ירדו מ 350 ₪ ל 150 בלבד) ומכונה לסחיטת מיץ פירות (רק 100 ₪ ונשטפת בקלות), ביקור אצל רופאת שיניים (ניקוי), רכישת 2 חזיות חדשות (בסכום הכולל של 30 ₪. "ג'ינה" קינג ג'ורג' 7, מומלץ), הברקת תכשיטי כסף בלימון (חולצו מהקופסה לאחר כ- 20 שנות חשיכה. הפרחים לפאצ'), חידוש המנוי ב"אוזן" (המוכר: למה שלא תיקחי ל- 50 סרטים במקום ל- 25? זה יוצא הרבה יותר משתלם. שולה: את הנוכחי (25 + 3 מתנה) עשיתי בשנת 2000 ועדיין נשארו 8 סרטים, כך שנראה לי שלעשור הקרוב אני מסודרת. המוכר (צוחק): יש היגיון), תשלום דו"ח, חידוש ביטוח (מבנה + תכולת בית), הפקדת צ'ק (הראשון שלי כבעלת עסק עצמאי!) ושאר ירקות (ניקיונות, סדר בארון מרפסת, חדר כושר וכיוצ"ב). ביום ה' בצהרים גל התקשר כדי לעדכן אותי בכמה עניינים לקראת יום העבודה הראשון שלי, ובסוף השיחה הוא אמר "שולינק'ה, אני כ"כ שמח שסוף סוף את באה".
גמני. מאוד.
בתוקף תפקידי כגזברית ועד הבית (רק מלכתוב את זה אני מתעצבנת) היה לי העונג לגלות שדמי הועד שולמו, בין היתר, ב- 2 שטרות מזויפים של 100 ₪. ט' אמר שאגש לדיירת ששילמה בהם ואבקש ממנה להחליף (מתוך היכרות ארוכה איתה, הנחנו שבעצמה אינה מודעת לכך), אבל גם התעצלתי וגם מפני שעבר המון זמן עד שגיליתי את זה וגם בגלל שיש לי מן דחף כזה להסתדר לבד בכל מצב – בחרתי להתגבר על התקרית בכוחות עצמי. מהשטר הראשון נפטרתי כמעט מיד, אחרי ששמתי לב שהפקידה בדואר לא בודקת את השטרות שמגישים לה, ועם השני רכשתי השבוע כרטיסיה באוטובוס. אלא מה? מרוב ששמחתי להיפטר מהשטר (שוכב כבר שבועות בארנק שלי), בצירוף העובדה שקמתי אותו בוקר מוקדם מהרגיל (יום עבודה שצץ פתאום) – לא שמתי לב שהנהג טעה בעודף שנתן לי וכך התאדו להם 50 ₪.
מסקנה: הפשע לא משתלם.
מזמן לא שמתי תמונות. קבלו את מכונת המיץ שלי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
