עצמאית בשטח

הכי הכי אני רוצה לגור בדירת גג.

לא גדולה במיוחד, משהו כמו 55-60 מ"ר. יהיו בה חדר שינה לבן מחובר לקיטון רחצה, וסלון מרווח עם פינת עבודה, ומטבחון עם דלפק גבוה לאכילה. וגג שכולו שלי. הכי חשוב זה הגג.

הדירה תשופע בחלונות גדולים שיציפו אותה באוויר ואור, ועל הגג ילבלב סוג של בוסתן עירוני. גפנים יטפסו על קורות הברזל, מכד חרס גדול יצמח עץ של תפוז סיני והאדניות יוריקו משיחים של עגבניות שרי ופלפלים. ובאחת הפינות תהיה מקלחת. פשוטה כזו, עם ריצפת עץ וטוש, מתלה לסבון ווילון מתנפנף. ושם אני אתקלח, כשהרדיו שר לי ברקע, העיר פרושה לרגלי והרוח מערבבת לי את המים בשיער.

יש לי מנהג קבוע שהולך איתי כבר שנים. לא משנה מה השעה ומה מצב התפקוד שלי - לפני שאני פורשת לשינה אני תמיד עושה מקלחת. אח"כ, כשהמגבת כרוכה עלי, אני מפנה את העיתונים מהמיטה, משתדלת לדחוף כמה שיותר נעליים לתוך המגירות (יש להן מנהג כזה לצאת משם בעצמן), מתנגבת ויוצאת למרפסת הקטנה שצמודה לחדר השינה שלי. שם אני מסתכלת ימינה ושמאלה, למרות שמניסיון של שנים אני יודעת שהשטח נקי, מורידה את המגבת ותולה על חבל הכביסה. אני עומדת עוד רגע, סופגת אל עצמי את משבי הרוח שמגיעים מהים ונכנסת פנימה. סוגרת את התריס ונופלת למיטה.

המקלחת הכי כיפית בה שהיתי מעודי הייתה בסיני, בין חושות ועצי דקל ומחצלות שהוצמדו ברישול למסגרת העץ. דווקא את זו של האשראם לא אהבתי, גם בגלל שהמבנה שלה מאוד סגור אבל בעיקר כי תיפקדה כסוג-של מועדון חברתי. הפלוס הגדול הוא שתמיד היה שם מישהו ששמח להציע לי סבון, כי אני את שלי משום מה כל הזמן שכחתי.   

מעקב צמוד לאורך הלו"ז של החיים שלי, לו נערך, היה מגלה ש- 70% מהזמן ביליתי בשינה, 10% הוקדש לענייני רחצה וב- 20% הנותרים קרה כל השאר.