"שולה שלום. הייתי רוצה להציע לך את עצמי, כמה שעות של כייף איתי. אני בן 30+, נשוי ומחפש מישהי ליברלית, זורמת וכייפית שמתאים לה להיפגש ולהנות ללא מחויבות. איני מעוניין חלילה להפריע למציאת בן זוג ראוי, אלא רק לשמש לך כתחליף כל עוד אינך נמצאת בקשר רציני או קבוע. מבחינתי לא מדובר רק על סקס אלא גם סתם לשבת ולדבר בכייף, להוות לך משען לפורקן. אשמח אם תסכימי להיפגש ותיתני צ'אנס. אם יזרום – אחלה, הרווחנו שנינו, אם לא – הפסדנו שעה."

"אני לא חושבת שאתה מבין עד כמה ההצעה שלך פוגעת ומעליבה. אני שוטחת בבלוג את כאבי, בדידותי ורצוני באהבה, ומה אני מקבלת כתגובה? מיילים מבחורים נשואים המציעים לי נחמה זמנית בחיקם. תודה רבה. זיונים מזדמנים אני משיגה בקלות בכוחות עצמי, וזה לא מה שאני מחפשת וצריכה. כך אני מצטיירת בבלוג שלי? כזמינה מינית לכל דיכפין? לא מעוניינת. תודה."

"אני מתנצל אם פגעתי בך, זו ממש לא הייתה הכוונה. פניתי אך ורק מתוך הערכה ולא הייתי עושה כן לו הייתה לי תחושה קלה של זלזול בך. אני לא מחפש הצדקה למעשיי, אני יודע שזה לא בסדר אך לצערי השגרה עושה את שלה. היא שוחקת והורסת, הגעתי למצב שאני חייב לצבוע אותה טיפה. אין לי עניין להפוך את זה להרגל קבוע אלא רק מספר מפגשים עם מישהי מתאימה וחזרה לשגרה. מעדיף לעשות את זה פעם ב 10 שנים ולא להיות מתוסכל.

"גם אם זה נשמע חנפני רצוני לומר לך שאני לא פונה לכל אחת. פניתי אלייך כי התרשמתי עמוקות מהבלוג שלך, מצאתי בך שילוב של אישה/נערה, ילדותית/בוגרת, אסרטיבית/רכה, נאבקת בעולם הגברי אך עם זאת נשית. השילוב שלך עשה לי את זה.

"לא אבטיח לך או אתרברב שאיתי יהיה לך יותר טוב מכולם, אינני מכיר את האחרים, אך אני יכול להעיד על עצמי שאני משקיען ואעשה הכל כדי שיהיה לך נעים במחיצתי" 

"קשה לי עם הרעיון של להיפגש עם בחור נשוי. לא בגלל שאני חוששת לתקינות המוסר שלי (ובטח לא רואה את עצמי אחראית על שלך) אלא פשוט לא מעוניינת להיות "צעצוע" של אף אחד. זה לא מה שאני רוצה או צריכה".

ציטוט חלקי ביותר מהתכתבות ארוכה. הדברים עברו עריכה ושכתוב קל אך משמרים את המסרים שהועברו.

קבעתי איתו בפינת הרחוב וכשהגעתי הוא כבר חיכה לי ברכב. שאלתי אותו אם זה לא מסוכן בשבילי להיכנס, נסענו כמה דקות ועצרנו ברחוב צדדי. ישבנו בערך חצי שעה, משוחחים על דא ועל הא. הוא מחמיא לי על כתיבתי, מודה על שנעניתי לבקשתו להיפגש ומעלה עוד כמה נושאים, מכין את השטח לכיבוש המיוחל. הוא מסוג הבחורים המכונים על ידי "חנון שווה", שמשמעו בחור בעל חזות מהוגנת, משכיל, אינטליגנט, "ילד טוב" שגם נראה טוב. בדיוק הסוג אליו אני לא נמשכת, בדיוק הסוג שתמיד מוצא אותי. 

"שולה בוקר טוב. למרות שלא אמרת זאת במפורש, הבנתי כי לא תהיי מעוניינת להיפגש בשנית. אני "חנון" בעיניך ואת מחפשת בחורים "רעים". אבל בכל זאת – האם יש מצב שנהדק את הקשר, ולא על מנת לשחק שש בש?"

 "דווקא אוהבת שש בש".

 "אז סגרנו על טורניר. מי שמפסיד עושה מה שהמנצח מחליט. תתכונני"

ואני הפסדתי.

פעמיים רצוף. יותר מזה הוא לא הסכים לשחק, אמר שזה סתם בזבוז זמן וסגר את הלוח למרות מחאותיי. הוא שם לב שאני לא שלמה עם המצב שנוצר ואמר שאני אחליט מה יהיה והוא מקבל הכל בהבנה. אמרתי לו שיש לי בעיה עם זה ושזה לא מה שאני צריכה, ובכל זאת נתתי לו לנשק אותי ולהוריד לי את החולצה, ואחר כך גם להרים אותי בזרועותיו ולקחת אותי לחדר השינה.

אני הסכמתי. הסכמה שבשתיקה.

מיוזע כולו הוא נשכב באלכסון על המיטה והשעין את הראש שלו על הירך שלי. הוא אמר שאני עדינה ושבירה ושבחיים לא היה מקשר ביני לבין הבלוג שלי. הזכרתי לו שגם בתגובות אני תמיד מתקנת את מי שטוען שאני אסרטיבית והוא אמר שזה לא קשור. "את בהחלט אסרטיבית. וגם חזקה. אבל את גם שברירית כזו, פגיעה"

"אולי אתה מתכוון "רגישה"?"

"כן, כן, זו המילה. רגישה. תראי, "שולה" היא רק חלק ממך, יש בך הרבה יותר. הרי לא אֶת הכל אֲת חושפת בבלוג" הוא מדבר על זה שאני צריכה להתמקד במטרה (מציאת בנזוג) ולא לוותר מראש על הקמת משפחה "את תהיי אמא טובה. יש לך הכל – עבודה מכובדת, השכלה, דירה, חברים. עכשיו את צריכה להמשיך הלאה, להקים משפחה. יש לך הרבה מה להעניק. ילד משלך זה עולם ומלואו, זה הדבר הכי נפלא בעולם"

הוא מבקש רשות לשאול על הנתק ביני לבין המשפחה שלי ואני אומרת שזה לא לדיון. שיחה על הנושא הזה תביא אותי בהכרח לדמעות וזה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו, גם ככה היה רגע שהחנקתי דמעה. זה היה כשהוא התרומם לרגע מהמיטה ואני הבנתי פתאום מי זה הרוכן מעלי. זהו גבר זר שקרא את הבלוג שלי וחושב שהוא יודע עלי הרבה. הוא כתב לי כמה אני מיוחדת ומושכת בעיניו ואני, בצמאוני לתשומת לב ומגע, התרככתי ונעניתי לחיזוריו. לא חשתי כלפיו משיכה מיוחדת, ובכל זאת קלטתי אותו לתוכי כמו גשם הניתך פתאום על אדמה יבשה.

מה יש לך, שולה? את יודעת מה אֲת רוצה? את קולטת מה אֲת עושה?

אֲת דפוקה. 

הכרתי אותו רק בניק שלו וכך גם הוא הכיר אותי. קבענו להיפגש בקרבת ביתי ועל מנת להימנע מאי נעימות אפשרית עבורו לא הלכנו ביחד ברחוב. אני הלכתי לפניו, מתווה את המסלול והוא בהפרש מה בעיקבותיי. מידי פעם הסתובבתי אחורה והסתכלתי עליו. לא בגלל שחשבתי שיעלם פתאום אלא סתם כי הסיטואציה שעשעה אותי. בכניסה לבניין אני פסעתי עם השביל המרוצף והוא חתך דרך החצר ועלה איתי במדרגות. כשנכנסנו לדירתי שאלתי אותו בחיוך אם היו לו בעבר חוויות כה "מסעירות" והוא אמר שלא.

אז זה ההבדל בנינו. לי היו. יותר מידי.

עייפתי.

הגיע הזמן לנוח בזרועותיו של מישהו, להניח את הראש ולעצום עיניים.

לו רק היה לי בחיקו של מי. 

הערות

1. בלילה ההוא בא לי החלום הקבוע. הוא מופיע לעיתים די רחוקות אבל בקביעות. בחלומי אני נמצאת לבדי על אוטובוס הדוהר במהירות עצומה. אני יושבת ליד ההגה אבל האוטובוס נוסע מעצמו, ולמרות ניסיונותיי אני לא מצליחה להאט ולעצור אותו. הנסיעה תמיד מתחילה בתוך אזור עירוני צפוף, אשר בשלב כלשהו מתחלף במרחבים פתוחים ומסתיים תמיד בדהירה מטורפת על כבישים נטושים לאורך חוף הים. ואז התעוררתי. אני תמיד מתעוררת בשלב הזה של החלום, כאשר מהירות הנסיעה עדיין מורגשת בגופי וריחות הים באפי. אני לא יודעת מה זה אומר, אבל אני רוצה לתעד את זה. אולי פעם אני אבין.

2. קשרשכזה הוא סוג של ממתק, וממתקים רצוי לאכול על בטן מלאה. מי שאוכל ארוחה עיקרית בבית וחוטף איזה ממתק פה ושם – סבבה. מי שרעב לארוחה משביעה וניזון מממתקים על בטן ריקה – דן עצמו למחסור בויטמינים, תזונה לקויה, בחילות, הקאות ובריאות ירודה. אני לא שופטת אנשים אחרים, כל אחד צריך לעשות מה שמתאים לו וגם אם טועים לפעמים או סוטים מהמסלול זה לא אסון, בסוף כל אחד מוצא את הדרך שלו. גם אני אמצא בסוף, השאלה היא באיזה מצב הבריאות שלי תהיה בזמן זה.  

3. מישהו רוצה שש בש?