עצמאית בשטח

אני רוצה לפתוח בפיסקת הקדשה קצרה לוירוס הבנזונה שתקף את המחשב שלי ולטכנאי המאנייק ששם עלי זין, הגיע 5 ימים אחרי שהוזמן ולקח את המחשב לאישפוז אצלו במעבדה.

תודה לכם.

בזכותכם לא היה לי מחשב במשך למעלה משבוע וסוף סוף התפניתי להחזיר טלפונים לחברים וגם להיפגש, ללכת לים, לעשות ניקיון יסודי בבית, להקפיד על התעמלות יומית, לאפות עוגה (פעמיים), לראות קצת טלוויזיה (ולהבין שלא הפסדתי כלום בחצי שנה האחרונה), לא לקחת עבודה הביתה וללמוד לקח (עדכוני אנטי וירוס לא באים מרצונם. מישהו צריך להוריד אותם).

הסיפור הזה הולך לעלות לי המון כסף. שקלתי למכור את גופי על מנת לצמצם הפסדים, אבל היות שגם בחינם הביקוש לא-משהו כנראה שזה לא יהיה הפתרון. 

נראה לי שהקיץ אאלץ להסתפק בסנדלים הנוכחיים. 

מדליק הוינקרים שאל אם זו מאורת החטאים שלי ואני עניתי: "לא. זה הבית שלי". הוא אמר שמאוד נקי ומסודר כאן עד כדי תחושה שאין בבית מקום לאיש זולתי, ואני רציתי להגיד שברגע שמישהו יגע בלִבי גם ביתי יפתח לקראתו. רציתי להגיד, אבל במקום זה אמרתי "כן, אתה צודק". נוח לי לחשוב שאני בעיניו "שוכנת מאורת חטאים" ותו לא, אבל אני חוששת שזה לא נכון. אני מאמינה שהוא כן מעריך אותי ושזו אני שלא מעריכה מספיק את עצמי. רציתי לבקש ממנו שיחבק אותי קצת לפני שהוא הולך, אבל חשבתי שזו בקשה לא ראויה. הרי לו רצה לעשות כן – היה עושה, ואם אינו עושה זאת על דעת עצמו – מה הטעם בכך? לפני שעזב אמר שנראה לו שמן הראוי שאיידע אותו אם אני עושה שימוש בקונדומים שלו שלא בנוכחותו, ואני עניתי "נראה". לא זכור לי שהמונחים "נאמנות" או "בלעדיות" הוזכרו אי פעם בדיאלוג שנוצר בנינו. לאחר שהלך שכבתי במיטה וחתמתי על חוזה נאמנות ביני לבין עצמי: "אני, שולה, מתחייבת להיות נאמנה: א. לעצמי. ב. לזה שיגע בלבי"

ונרדמתי בלב שקט.

(הערה: בינתיים הנושא הוברר ושוררת בנינו תמימות דעים. נאמנות לעצמי).

נראה לי שהוא היה כאן מאז ומעולם, או לפחות מאז שעברתי לגור בבניין. חתול שחור-כתום, מכוער בצורה יוצאת דופן, חולש על הרמון החתולות בחצר שלנו ובזו השכנה. בבקרים כשאני יוצאת לעבודה הוא רובץ במקומו הקבוע, על ארון "בזק" הצמוד לגדר, מתחמם בשמש ונועץ בי מבט מהורהר. החתולה הג'ינג'ית ממליטה את צאצאיו באופן קבוע פעמיים בשנה, והמחסן הקטן בחצר הופך לבית תינוקות זמני, כאשר הקטנטנים (חלקם ג'ינג'ים כמו האמא, חלקם שחורים-כתומים כמו האבא) מקפצים בין סורגי העץ. השבוע חזרתי אחה"צ אחד מוקדם מהעבודה, וראיתי איש מבוגר מנסה לחנות את רכבו ומתמרן בין עדת חתולים שסבבה אותו. "היי, תזהר, אתה דורס חתולים" צעקתי אליו ורצתי לעברו, מניסה את חבורת הטיפשים הסובבת בין גלגליו. אבל זה היה מאוחר מידי. השחור-כתום נחלץ מתחת לגלגלים, גרר עצמו לצד הכביש ושם נשכב מתנשם כולו ולאחר כמה רגעים נדם. "אידיוט, מפגר, מטומטם" הרגשתי שהדמעות עולות בגרוני. "מה הוא יכול לעשות?" אומרים לי שני זקנים שעמדו על המדרכה, מביטים בשיוויון נפש במתרחש "ראית איך החתולים נדבקו אליו" "אז זו סיבה לדרוס אותם? הוא לא יכול לצאת ולגרש אותם? אולי גם אותי יותר נוח לו לדרוס?" הם הסתכלו עלי בתמיהה, לא מבינים מה הבעיה.

הסתלקתי משם כאובה ורותחת ולא עברתי ברחוב הזה עד היום בבוקר. החתול כבר לא מסתכל עלי בבוקר כשאני יוצאת לעבודה והאמת שהוא חסר לי. את הג'ינג'ית ראיתי מתחממת בשמש בגינה וחשבתי לעצמי אם גם היא חשה בחסרונו.

שלום, חתול.     

השבוע קיבלתי סמס מס', שהוא בונבון מיוחד במינו. חתיך הורס, מתוק באופן לא חוקי ומעורר מחשבות זימה ברמות מביכות. גם שהייה סתמית בחברתו הנה חוויה ארוטית עמוקה, ובערב שאני העברתי בחברתו לא היה שום דבר סתמי. זה היה לפני חצי שנה בערך, הוא היה בן 25 אני הייתי בת 36 וחצי. עכשיו הוא בן 25 וחצי ואני בת 37, הזמן לא עומד לרגע מלכת.

בכל אופן הוא סימס לי אם אני זוכרת אותו (אפשר שלא?) ומה שלומי (טוב), אם אני עוד בעניין של דם צעיר (לא יודעת. למה?) ואם מתאים לי לקבוע מתישהו (נראה. נדבר). ס' הוא הפרש הגילאים הגדול ביותר שחוויתי עד כה, והוא גם היחיד שגרם לי להכין לו ארוחת ערב עוד בטרם נפגשנו (העובדה שהסכמתי להכין שניצלים לבחור שטרם פגשתי ואשר צעיר ממני ביותר מ 10 שנים נתונה לשתי פרשנויות: 1. התעוררות אינסטינקט אמהי (לא רוצה לחשוב על זה אפילו) 2. ניסיון נואש לגילויי נשיות (מה זה?). בשניהם אני יוצאת רע). מוזר שהוא יצר איתי קשר בדיוק בשבוע בו העלתי פוסט על דילמת הקשרים חסרי התוחלת. גם ה"קשר" עם ס' הנו חסר תוחלת, שכן מה מבדיל בין המפגש איתו למפגש עם הבחור הנשוי? מנקודת המבט שלי – כלום. עם זאת - לא דחיתי אותו על הסף, העדפתי לתת לו להתבשל בעצמו, לגרום לו להתחנף עוד קצת.

החיים הם פקעת סבוכה של רגשות וריגושים, הפתעות ואכזבות, המראות והתרסקויות. ואני? אני אוהבת לחיות.

בזמן האחרון יצא לי להכיר מספר בחורים - חלקם אינם זמינים עבורי, וחלקם כן. באלו שהיו זמינים לא מצאתי עניין. הם כן מצאו (עניין, בי), אני – לא (איזה באסה). באלו שאינם זמינים דווקא מצאתי עניין-מה. ברור, לא? לו היו זמינים – לא הייתי, אך מכיוון שאינם – מצאתי.

כ"כ פשוט, נכון?

אני בחורה פשוטה.