עצמאית בשטח

אין לי מושג מה בדיוק היה שם כי הייתי עייפה ושיכורה ומסטולית-על-כל-הראש, אבל כששכבנו בשלישיה חבוקה ומתנשקת, רציתי רק דבר אחד - שהעולם ייעצר והרגע הזה ייקפא לעד.

"העור שלך כ"כ רך" מלמלתי מתוך הערפל וטמנתי את הראש בציצים שלה, ויותר מאוחר גם את כף היד בשיפולי הירך. "זה לא העור, זה השומן" היא מסבירה לי כמו לילד קטן "תלמדי, שולה, ככה מרגישים כשנוגעים בגוף-עם-שומן", "באמת?" אני מנסה להשתיק לרגע את המטוסים שעפים לי בין האוזניים במאמץ להרכיב אותיות למילה שלמה, ומבינה מה שידעתי מזמן. שמאז ומעולם פסעתי בדרך הלא נכונה.