אז מה שלומך, שולה?
בסדר
מה קורה?
כלום
ובכל זאת – מה חדש?
שום דבר
הספר שלי מסרק אותי, מקמט את המצח ומתחיל לגזור
את יוצאת, מבלה?
לא
נו, אז איך את רוצה להכיר מישהו אם את לא יוצאת? אם את עובדת עד שעות כאלו? (השעה 20:00, יום חמישי, ואני באתי ישר מהעבודה. שקוף, לא?)
לא יודעת
ואיפה את רוצה להכיר, באינטרנט? במועדונים? בפאבים? זה בשבילך מה שמסתובב שם?
- פרצוף חמוץ - (אני? השתגעת? אני בכלל יושבת רק בקפולסקי)
תראי איזה שיער יפה יש לך. אמרתי לך שאת חייבת לגדל
כן, אני דווקא אוהבת את זה
בטח שאת אוהבת. ותראי איזה יופי את נראית כשאת מחייכת.
-מוחקת מהר את החיוך- (מה אני מחייכת כמו איזה אהבלה?)
תגידי, ומה יהיה עם הבגדים שלך?
מה אתה רוצה מהבגדים שלי? (למה נהיה לי חם פתאום?)
יותר מידי שחור, והבדים - לא רכים מספיק (זה רמז לדמוי עור שלי. מזל שעכשיו אני בג'ינס)
אבל אני אוהבת שחור
או קיי, תלבשי שחור, אבל בשילוב עם צבע בהיר – עם ורוד, עם תכלת
-פרצוף מזועזע-
די כבר עם הפרצופים האלו. ורוד יהיה נהדר עליך, ושמלות עם הדפס של פרחים גדולים
השתגעת? (למה הקול שלי רועד?)
תקשיבי לי, שולה. יש לך טעם טוב ואת מאוד מיוחדת, אבל הלבוש שלך משדר קשיחות, מרתיע. הייתי אומר אפילו שזה לוק על גבול הלסבי (ואת המילה האחרונה הוא אומר בלחישה, מסתכל הצידה לראות שאף אחד לא שומע)
הלוואי שהייתי לסבית (ממילא נמאס לי סופית מבחורים)
נו, באמת – הוא צוחק – אני צריך לקחת אותך לשופינג, אני כבר יכול לדמיין את זה (גם אני. וממש לא מתאים לי)
אחר כך מתחילה הרצאה שכוללת הוראות לבוש (לפחות הוא אוהב את הפלטפורמות שלי), המלצה לגוונים בשיער (על-גופתי) וכמה-אני-יפה-כשאני-מואילה-בטובי-לחייך (הוא החליט להרוג אותי סופית או מה?). גיהוץ זריז (של הויזה), נשיקת-שנה-טובה ואני עפה משם, לפני שאמצא את עצמי כבולה בעמדת המניקור (איפה לומדים את זה? במרתפי השב"כ?).
בשבת אחה"צ הלכתי למכירה מיוחדת של בגדים. קארן, המעצבת החביבה עלי, התקשרה להזמין אותי, וכשקארן מתקשרת – אני באה. לא משנה שאני לא צריכה כלום ושאין לי בכלל כסף, כי כמו שקארן אומרת – אנחנו פה לא בעניין של "צריך" אלא בשביל לעשות את החיים שלנו יותר יפים.
קארן עובדת עם הרבה צבעים, אבל אני קונה אצלה תמיד רק את הפריטים השחורים, וגם עכשיו אני עוברת במהירות על הקולבים ושולפת משהו.
"נראה לך שזו המידה שלי?"
"בטח. תנסי"
אני מתלבשת ויוצאת מהתא. קארן אומרת שהחולצה מונחת עלי יופי. "תראי איזה צבע נהיה לך בלחיים" היא אומרת, ואני מסתכלת במראה. ופעם ראשונה מזה שנים שאני רואה בה מישהי שלובשת חולצה ורודה.
- קניתי גם אחת שחורה. בכל זאת - לא ביום אחד נבנתה רומא.
- זה עוד כלום לעומת המגפיים הורודים שאני מתכוונת לקנות בחורף. נפגשנו כבר (בחלום) ואפילו סיפרתי על זה לג'יימס. הוא אמר שהוא בעד, ובכלל – שהוא אוהב שאני מתלבשת כמו כוסית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
