עצמאית בשטח

קיץ 1975, האחים שלי ואני במיטה של ההורים.

אני שניה משמאל. שימו לב לאחי הקטן והחמוד (יושב למעלה), שהיום הוא כבר לא כ"כ קטן אבל עדיין חמוד.

אגב, השמיכה שאחותי (משמאל) מתכסה בה נמצאת אצלי עד היום.

אפריל 1980, סיני.

נסענו לשבוע עם אוהל ועוד כמה משפחות, מהר לפני שיחזירו.

זוכרת שהיה נורא כיף, אבל בתמונה אנחנו נראים יותר מכל כמשפחת פליטים (איפה ארקדי כשצריך אותו?).

תשומת לב לחולצה של אחי הקטן (מימין): הו הא מה קרה - צאסקא אחלה אותה!!1  

וכמובן האוטו האמריקאי של אבא שלי (מימין), בימים שאנשים עוד לא התביישו לנסוע עם מיכל של 8 קמ' לליטר.

מאי 1983, רמת הגולן.

טיול שנתי בכיתה י'. הילד הזה ניסה להתחיל איתי במשך תקופה, ואני נקטתי בשיטה הישנה והטובה והתעלמתי עד שהתייאש ולא בגלל שהוא לא מצא חן בעיני, פשוט התביישתי. חבל, הוא היה נורא חמוד. כשהייתי בצבא שמעתי שהחברה שלו, היתה מבוגרת ממנו בכמה שנים טובות, נכנסה להיריון והם התחתנו. (מה שהיווה כר נירחב לליחשושים בפריפריה הקטנה והשמרנית.)

נובמבר 1984, כיתה י"ב, בתקופה שלמדתי לפרוט בגיטרה. צריכה להראות את התמונה הזו לגיטריסט, הוא ייגנב.

ערימת השערות הזהובה לידי זה הכלב שלי דאז (מיצי שלי נראה בדיוק כמוהו). שימו לב לכיסוי המיטה משאריות ג'ינס - אני תפרתי במו ידי!!

שנה אחרי - נובמבר 1985. בחצר של ההורים אחרי הטירונות. הפעם היחידה שלבשתי את המדים האלה.

לידי הכלבה המקסימה שהיתה לנו, שהיתה הכלבה הכי טובה וחמודה שחייתה אי פעם (בתמונה היא בת שנתיים בערך). אבא שלי אסף אותה כגורה עזובה שמישהו זרק ליד העבודה שלו, ואם היה איזשהו נושא עליו לא היתה מחלוקת במשפחה - זה חוכמתה של הכלבה, שהבינה כל מה שאומרים ויותר מכך. היו לה חיים טובים ומאושרים והיא נפטרה מסרטן בשנת 2000 (אולי 1999. לא בטוחה).  

אתמול הייתי באחת הישיבות הכי מגעילות ומעצבנות שהיו לי בחיים. חזרתי עם כאב ראש נוראי, ולמרות שתכננתי לעבוד עוד כמה שעות לא הייתי מסוגלת לעשות כלום, למעט להסתובב סביב עצמי ולרטון. לפני שעה קלה התקשרה אלי מי שהייתה איתי בדיון, והתברר שדווקא התקבלה ההחלטה בה היינו מעוניינות אז עכשיו אסור להתלונן.

ואיפה לעזאזל החתולה?? קבעתי איתה לצהרים והיא מאחרת. אני נורא רעבה.