עצמאית בשטח

 1. ראיתי טלוויזיה

בתכנית "טאצ' עליז לסטרייט שמעיז" הסביר הבחור הממונה על הטיפוח כי קרם עיניים לא מורחים אלא מספיגים בעור בטפיחות קטנות וקלילות. הבנתי. זה לא שהקרם לא עובד (כאילו שהיה ספק בכך), זו אני שכבר שנים לא משתמשת בו כראוי.

2. ראיתי סרט בוידאו

קיל ביל 1 + 2. בחג הראשון ראיתי את מס. 1 והוקסמתי. מיד סימנתי לעצמי את החג השני כתאריך יעד לצפייה במס. 2, ואפילו כתבתי לעצמי כמה הבזקי רשמים מתוך כוונה להרחיב לכדי פוסט בנושא. אבל מה שהתחיל כספק סיפור אקשן ספק אגדה קסומה, התפתח לשמאלץ מגוחך ומטופש עם סיום מאולץ והשאיר אותי ככה, מבולבלת קלות. מה הקטע הזה עם האמהות? (לנסות? כדאי?) מצד שני, גם את הקטע של החיסולים לא ניסיתי, אז זה כנראה לא יעבוד אצלי (צריך להיות בלונדינית בשביל זה?).

3. רכשתי זוג נעלים נוסף L

בתחילת העונה הייתי מאוד רגועה, מכיוון שנוכח האופנה שפשטה בחנויות העיר (צבעוניות, עקבי סטילטו, חרטומים חדים) הייתי בטוחה שאת הקיץ הזה אני עוברת בלי אף זוג חדש. מאז הספקתי לרכוש 3 זוגות (וגם כפכפי-אצבע. לא נחשב) + הזוג האחרון, כאמור.

להגנתי אני יכולה לומר:

א. שמתי עליהם עין כבר באמצע הקיץ, אבל רק עכשיו הגיעו במידה שלי.

ב. הם ורודים!!! אני קניתי כפכפי פלטפורמה ורודים ואופטימיים!!!

ג. החנויות כבר מלאות במגפיים, שום דבר שמזכיר בכלל את הסגנון שלי. אז אולי עוד יש תקווה.

4. כל החג היה לי אוטו (מהעבודה) שחימם, לסירוגין, את מגרש החניה של "הבימה" ואת המדרכה מתחת לבית שלי (מה איבדתי מחוץ לעיר?). נסיעה אחת בכל זאת עשיתי, לסבא שלי בחיפה. רציתי לכתוב על זה (עליו, ליתר דיוק) ועד עכשיו אני לא מוצאת את המילים. איך אפשר לכתוב על אדם בן 90+, שכול מכריו הסתלקו זה מכבר, שהולך ומאבד מידי יום מיומנויות תיפקוד בסיסיות, שחייו היו מלאים, פעילים ונפלאים ועכשיו יושב בכורסא ופשוט מחכה שיגיע תורו?

5. חיסלתי את כל העוגיות והשוקולד שהיו לי בבית, ועכשיו סופית אני מוכנה לפצוח בתהליך החיטוב וההרזיה אליו התחייבתי (כלל מס. 1 בדיאטה: למגר מהבית כל פיתוי אפשרי). צנצנת של שוקולד-חרובים-עם-אגוזים זה דבר מאוד טעים כשאוכלים אותו בכפית (לא הכל בבת אחת, מה פתאום, בשני ערבים – כל פעם חצי צנצנת) וגם בריא. חרובים זה בריא, לא? מהטבע כזה...?

6. ביקרתי ב"אמנות הארץ" ברידינג. בשנה שעברה היה מוצלח בהרבה, ולמעט שתיים-שלוש עבודות נחמדות + הבירה הדוחה ששתיתי - כבר לא נשאר דבר בזכרוני. מה שכן, אני חושבת שאני יכולה להיות אמנית-מיצג מצוינת. בגדים שחורים והבעה מיוסרת כבר יש לי, מה שנותר לי הוא לשבת על הדשא מוקפת באביזרי פלסטיק ולעשות עם הידיים תנועות משונות ואיטיות. מישהו יודע אם יש בזה כסף? כי בעיסוק הנוכחי שלי אין כ"כ.

7. ביום האחרון של סוכות התחיל איתי מישהו ברחוב, וזה מאורע ראוי לציון משתי סיבות:

א.      נדירות האירוע (מישהו התחיל איתי ברחוב).

ב.      גילו של האובייקט (הוא בן 21! וכן, הוא יודע בת כמה אני).

אני לא חושבת שיהיה לי משהו איתו. למען האמת – עצם המחשבה שיהיה לי משהו איתו מביכה אותי מאוד (עד איזה גיל זה פדופיליה?), אבל בכל מקרה לא נראה לי שיש סכנה כזו. הערב, לפני שהלך, אמר שהוא מחכה לטלפון ממני ובכך ביטל כל אופציה לתקשורת עתידית – כי הרי ידוע לכל שפולניה מבית טוב בחיים לא מתקשרת מיוזמתה לבחורים זרים.