אמש אמרתי לו שאין חשיבות לכך שהקשר בנינו לא התפתח מכיוון שממילא היינו נפרדים אחרי תקופה קצרה, והוא אמר שזה נכון ושאני בנאדם חזק מדי בשבילו, ואני הרהרתי בכך שעם הזמן הדברים מתפתחים בשונה מהצפוי, שהרי מהפעם הראשונה שפגשתי בו נמשכתי אל הרוגע והביטחון שהוא משרה סביבו, והנה כשמקלפים את השכבה החיצונית נחשף עולם שונה לחלוטין, עולם מחניק ואפרורי בו אין סיכוי שהייתי מוצאת את מקומי. סיפרתי לו שלאחרונה יישרתי הרבה הדורים עם עצמי ואני חווה רוגע ובטחון כמוהו לא היה לי מעולם, ולעצמי חשבתי שהכי מצחיק זה שהאסימונים התחילו ליפול דווקא בעזרת הגיטריסט*, שמכל האנשים שניקרו על דרכי הוא האחרון שהייתי חושבת שיצליח להשאיר בי חותם, מה שמחזק את הטענה הקבועה שלי בדבר חוסר המקריות בחיים והפוטנציאל של כל אדם להשאיר בך את טביעת אצבעו.
* למען הסר ספק- הבחור המוזכר בשורות הראשונות הוא לא הגיטריסט.
ולעניין אחר לחלוטין: חבר יקר ביקש ממני לשים לינק לאתר שהוקם ביוזמתו, ועוד לפני שנכנסתי לשם כבר ידעתי באיזו זמרת אבחר. התלבטתי רבות בנוגע לשיר ולבסוף בחרתי, בגלל שהיא כ"כ נהדרת שם וכמה חבל שכל הדברים הטובים קרו לפני שהיינו כאן.
ולמרות שיש מי שכועס ו/או נעצב כשאני כותבת את זה, אני לא יכולה להתעלם מכך שהחיים האלה פשוט גדולים עלי. הייתי מעדיפה שלא לבוא לעולם וכולי תקווה שזה הגלגול האחרון שלי כאן (ולא שאני מאמינה בגלגולים, אבל ליתר בטחון) כי למרות שעל פניו נראה שאני מסתדרת יפה מאוד הרי שבתוך תוכי אני עייפה ומאוכזבת ואין לי כוח ו/או רצון להיות חלק מהחברה האנושית שהיא הדבר הכי רע, אכזר ופחדני מאז ולעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
