עצמאית בשטח

מסתבר שאופציית המיטה-לאורחים שמתחבאת בתוך הספה היא לא תענוג גדול, מסכנים הילדים של נוריקו שישנו עליה כבר פעמיים (או יותר?) ואפילו לא התלוננו. אז לא שלא ישנתי, ברור שישנתי ואפילו לא רע, אבל התעוררתי כמה פעמים בלילה והתגעגעתי למיטה שלי שעמדה מיותמת בחדר השינה ואליה אחזור הלילה. יד ראשונה עשיתי אמש ויד שנייה היום על הבוקר ואח"כ גם ניקיון יסודי ועכשיו החדר מבהיק ולבן ונקי ומחכה רק לי. אז נכון שחיפפתי קצת ולא עשיתי את התקרה (מחייב את הוצאת המיטה מהחדר שזו הגזמה פראית), וגם התעצלתי לעלות על הסולם בשביל הפינישים בחיבור בין הקיר לתקרה (ממילא חוץ ממני אף אחד לא רואה). המשקופים ייצבעו ביחד עם שאר הבית (צבע שמן זה בלגן. עדיף להתחיל ולגמור בפעם אחת), מנורת הקריאה כבר חזרה למקום וגם התמונה, וכשתליתי כביסה הרגשתי איך הידיים שלי רועדות מהמאמץ וחשבתי לעצמי שזה לא בסדר שהגיטריסט התקשר פעמיים באמצע השבוע כשלא הייתה לי דקה זמן, ודווקא עכשיו כשאני משוועת למסאז' הוא שומר על שתיקה. חוץ מזה אני מאושרת להודיע שסאגת ארונות המטבח הגיעה בסוף השבוע האחרון לסיומה, עת הנגר הגיע והתקין אותם ואני לא התעצלתי ובו במקום עשיתי את הפיניש (הדבקת קרמיקות + רובה). בשבוע הקרוב מתוכנן לי מרתון של ישיבות גורליות ורבות משתתפים, והדבר שאני הכי רוצה זה שיבוא כבר יום חמישי בו נקבעה לי ישיבת עבודה ב- 9 בבוקר בבית קפה בנמל ת"א. וכעת אתקשר לגיטריסט כי הכתפיים הורגות אותי.

צביעת יתרת הדירה תעשה בעוד שלושה שבועות, כשאהיה בחופש מהלשכה (בתקווה שיהיה לי כוח, כי אם לא יידחה לסוכות).