עצמאית בשטח

כשאני מסתכלת אחורה אני לא מאמינה ששרדתי את זה. צירוף של עומס מטלות, שיתופי פעולה מקצועיים כפויים עם אנשים מתוסכלים וסכסכניים, התקף אלרגיה קטלני ומזג אויר חם ודביק הרכיבו את החודשים האחרונים, ויצרו תקופה שתיזכר כזעופה ועייפה במיוחד. אמש הוגדשה הסאה, ובצעד שאינו אופייני לי הודעתי על פרישה מפרויקט מסוים, והשארתי את העוסקים בו להמשיך בעיסוק החביב עליהם – התכתשות בינם לבין עצמם. היום בצהרים עדכנתי את לאה'לה במתרחש, ואמרתי לה שמאז שסגרתי את הטלפון אמש אני מרחפת.

לאהל'ה אמרה שמהיכרות עם הנפשות הפועלות היא נותנת להם חודשיים גג כדי לחזור אלי על ארבע. "אני לא רוצה שיחזרו. אני מתכוונת למחוק את התקופה הזו מהזיכרון שלי ולשכוח שאי פעם הייתי מעורבת בפרויקט הזה" אמרתי לה כשחזרנו לאוטו אחרי עצירה קצרה בשער הגיא, אבל בתוכי ידעתי שהיא צודקת. זה פרויקט מסובך שמהיום הראשון היה בידיים שלי. אני יצרתי אותו יש מאין, והוא מורכב מאלפי פרטים קטנים שאת כולם אני מדקלמת בע"פ. השאיפה של מנהל הפרויקט היא להוציא דו"ח סופי לקראת החגים, ואין לי ספק שהוא הולך ליפול בגדול. ולא, אני לא שמחה לאידו. אני פשוט מאושרת שמקצועית אני במצב בו אני יכולה לבחור עם מי ועל מה מתאים לי לעבוד, ובעיקר טוב לי כי אחרי תקופה מאוד קשה פתאום נהיה לי קל על הלב.

היום חזרתי מוקדם מירושלים וישנתי אחה"צ שעה. עכשיו אני אצא קצת עם מיצי ואח"כ אחפש מה לעשות, כי למרות השעה אני ערנית כחרגול. אולי אשב לעבוד קצת.