מה זה הקיץ הפסיכי הזה ואיך הוא נפל עלי ככה בלי הכנה מוקדמת. עומס עבודה, אלרגיה מתישה, עייפות מתמשכת, יותר מדי ימים של כאב ראש, ואדישות כוללת שאפילו עבור טיפוס קריר שכמוני עברה כבר מזמן כל גבול. כלום לא מעניין אותי ולא בא לי על אף אחד, אני עובדת מסביב לשעון ואת כל מה שלא חיוני אני דוחה לאחרי החגים. אין לי מושג איך אבל בשבוע שעבר הצלחתי לגרור את עצמי לפדיקוריסטית, והיה שווה במיוחד גם כי היא נתנה לי ספר שירים עם תמונות יפהפיות של ציורי נחום גוטמן וגם בגלל שאמרה שאני לא כמו כל הבנות האחרות בגילי שמגדלות ציפורניים ושמות לק, ואני נורא שמחתי כי ידוע לכל שרק בטעות לא נולדתי בן.
הלך לאיבוד – אחשלי דניאל. אם אתה קורא פה בבקשה בבקשה יש לי משהו חשוב אליך. תענה לי בטלפון.
בלשכה הגישו בקשה לאישור לחרוג מהיקף מישרה על מנת להגדיל את מיכסת השעות שלי מעבר למקובל. כשביקשו ממני רשות כבר לפני שנה לא רציתי, ואמרתי שיש לי עוד דברים בחיים (מיצי. חדר כושר. הסתובבויות בעיר), אבל כשפנו אלי שוב לאחרונה אמרתי שבסדר. ממילא זה הדבר היחיד שגורם לי לצאת מהבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
