עצמאית בשטח

בעיקרון, לא אכפת לי לדלג על שנת לילה פה ושם (מה שמאוד נדיר אצלי) אבל לא כשלמחרת יש לי יום עמוס בירושלים. מעצבן.

כבר קראתי את העיתון, התהפכתי במיטה הלוך וחזור, דיברתי עם עצמי בגרמנית צולעת, תכננתי מה לארוז, תיקנתי מצגת, הסתכלתי מהחלון החוצה וחזרתי למחשב. נראה לי שהכל באשמת הקפה הקר ששתיתי בערב, ועכשיו אני מתלבטת אם כדאי לכבות את השעון המעורר ולהגיע לעבודה קצת יותר מאוחר.

אחה"צ הייתי אצל ג'יימס לצורך הצטיידות לקראת הנסיעה. קיבלתי טרולי חמודה עם סרט ורוד קשור על הידית (להקלת הזיהוי על המסוע), תיק רוסי (נוסע ריק חוזר מלא), מצלמה וצרור מפות. ג'יימס חגג קצת יותר מדי בסופ"ש האחרון ועד עכשיו לא מצליח לחזור לעצמו. לפעמים נדמה לי שאני היחידה בעיר הזו שלא ניזונה באופן קבוע מכימיקלים.

חוץ מזה הייתי אתמול (כלומר שלשום) בטיפול שיאצו המיועד להדביר אחת ולתמיד את האלרגיה הנוראית שלי. כמובן שהתחלתי ברגל שמאל (איחרתי ב 10 דק' (עבודה) וגם לא הבאתי מכנסיים כי לבשתי תחתונים רגילים וחשבתי שזה יהיה מספיק. מסתבר שלא), אבל בסוף הכל הסתדר. המטפל פירק לי את הצורה, שאל אותי אם אני עושה פעילות גופנית וקבע בנחרצות שהחדר כושר לא טוב לגוף שלי ושאני צריכה לעבור לפילאטיס. המשך יבוא.  

כבר אחרי 1 וחצי, וב 5:30 השעון שלי אמור לצלצל. L