עצמאית בשטח

ביום שני בערב חזרתי ומאז אני עובדת (כמעט) מסביב לשעון. לא הספקתי להתעדכן בחדשות, למעט מבט חטוף ב"וואלה", ואמש הגעתי הביתה כ"כ עייפה שהמקסימום שיכלתי לעשות היה לכרסם גוש מרציפן תוך כדי צפייה בכבלים ("איידהו שלי"). הבוקר, כשהרמתי עיתון מהערימה בסופרמרקט העיניים שלי נפלו על תמונה של ילדה שהכותרת בישרה על מציאת גופתה, ומה שקרה זה שבדרך לחלב וליוגורט התחלתי לבכות ועד עכשיו אני לא יכולה להפסיק.

א.      כן, גם אני הופתעתי. אני אף פעם לא בוכה בציבור ולא יודעת להסביר איך זה קרה.

ב.      אני שונאת שונאת שונאת את העולם המסריח הזה. שונאת.