שלום אנשים
היום אני כותבת פוסט ככה מהלב חח
בקיצור אני מרגישה כמו בנרקומנים אנונימים חח אבל שיהיה אני רוצה לספר את הסיפור שלי שכולם ידעו ויחשבו פעמיים אם להתחיל או לא
אז ככה זה התחיל בכיתה ט' התחלתי לעשן סמים פה ושם.. היה ממש נחמד מצחיק והכול אתם יודעים ככה זה נמשך 4 שנים.
במשך ה4 שנים האלה אני אמרתי לעצמי הרבה פעמים הנה אני אפסיק זאת הפעם האחרונה אבל זאת לא הייתה הפעם האחרונה וגם לא הפעם הלפני אחרונה. הגעתי למצב שגם אם אני מחליטה להפסיק אני נגררת עם החברים שלי שהולכים לעשן והולכת איתם.
השנה סיימתי בית ספר. אין לי תעודת בגרות מלאה למרות שהייתי תלמידה טובה וכשהייתי מגיעה לשיעורים הייתי משקיעה ולומדת אבל הרבה מאוד ימים היו שלא באתי ולמה? כי העדפתי ללכת לעשן. עכשיו כנראה העתיד שלי בזבל כי חסרות לי מלא יחידות בגרות. כל זה ניתן לשינוי אבל הבעיה היא שיכולתי להצליח כבר עכשיו.
בביצפר גם תפסו אותי הולכת לעשן. עשו לי בדיקות שתן יצאתי נקיה בזכות טיפת לימון ששמתי בשתן. ואז המשכתי לעשן כי לא עשו לי כלום.
ההורים שלי הם ההורים הכי הכי אוהבים שבעולם. כל מה שיבקשתי מהם קיבלתי גם אם המצב שלהם לא אפשר להם לתת לי את מה שרציתי הם השיגו לי את זה בכל דרך אפשרית. בחיים לא אסרו לי שום דבר, תמיד דאגו ואהבו וחינכו אותי להיות מנומסת ולכבד אנשים. הורים יותר טובים מזה אדם לא יכול לבקש אבל במשך 4 שנים הייתי משקרת להם. במשך 4 שנים אמא שלי הייתה מבקשת ממני שלפחות יום אחד בשבוע אני אשאר בבית בערב לשבת איתה כי היא לא הייתה רואה אותי אבל העדפתי לצאת עם חברים ולעשן.
סליחה ישירות מהם אני לא אוכל לבקש כי אני לא רוצה להגיד להם שעישנתי אבל מהיום שהפסקתי והפנמתי כמה כל זה היה נורא אני מתפללת כל יום שהם יסלחו לי. אמא שלי תפסה אותי לא פעם מסטולה בבית מצאה אצלי מכשירים וחשיש בבית רצתה לקחת אותי למוסד גמילה חשבה אני לא אוכל להפסיק לבד אבל הכחשתי שאני מעשנת ואמרתי שזה לא שלי. כמה לילות היא עברה ערה כשחיכתה לי שאני אבוא הביתה בשביל לראות באיזה מצב אני אחזור ואני הייתי שמה סטילה ובאה הביתה בבוקר. בבוקר היא הייתה הולכת לעבודה ונרוויחה כסף שאותו הייתי לוקחת לה וקונה חשיש.
היא הייתה בטוחה שהבת שלה יוצאת לבית קפה עם החברות אבל הבת שלה ישבה באיזה פרדס ודפקה ראשים.
לפני קצת יותר משנה הכרתי בחור. האהבה הראשונה שלי. לא יצא לי מהראש עד היום. נפרדנו קצת יותר מלפני חצי שנה. מאז היה לי חבר אחד שבעזרתו ניסיתי לשכוח אותו ולא הלך. ניסיתי להתאהב באחרים ודי הצלחתי אבל הוא תמיד היה אצלי במקום הראשון. עכשיו בזמן האחרון התחלתי לצלצל אליו בשביל להפגש ותמיד הייתי קובעת איתו ובמקום לדבר איתו בערב לקבוע סופית הייתי יוצאת ומעשנת.
מאוד אהבתי את הסטלה זאת סטלה כיפית ביותר והרי חשיש ממכר רק פסיכולוגית אז איך אני אתמכר לזה אם אני יודעת שזה פסיכולוגית רק ואני אשלוט בזה.
אבל לא ידעתי שברגע שיודעים לאהוב את הסטלה הזאת ומתמכרים לכל הצחוקים שרצים בין החברה כשמעשנים באמת די קשה להפסיק.
היה לי בלוג גם פעם השנקרא העמותה לאיכות השריטה קראו לי שם מאמא סטלה שם בדוי מן הסתם.. בקיצור שם הייתי מעודדת אנשים לעשן כי זה כל כך כיף, ומכחישה את העובדה שזה מזיק. עכשיו הבלוג סגור כי דעתי השתנתה.
בכל מקרה יש לי עוד סיפור. יש לי חברה בשם ריטה, היא חברה שלי מכיתה ז'. חברה הכי טובה. בתקופה שהתחלתי לעשן רבתי איתה ממש כי התיידדתי עם אנשים אחרים וכנראה שטפו לי את המוח שריטה לא מעוניינת בטובתי. מה שאני מבינה כיום שהיא נשארה חברה שלי בטוב וברע חברה אמיתית שנותנת את כל כולה לחברות הזאת. היא בשבילי כבר הרבה יותר מחברה היא כמו בת משפחה. בזכותה התחלתי להבין שמה שאני עושה זה לא טוב. שזה מזיק. זה הורס את החיים שלי והם רק התחילו הרי. הרבה פעמים היא הייתה כועסת עליי שהייתי מעשנת, והייתי לפעמים מבריזה לה אפילו הנה אני מודה הייתי הולכת לעשן. אני מקווה שמאז היא שכחה וסלחה כי חברה כמוה לא כל אחד זוכה לקבל בחיים שלו. לי היה מזל ענק בכל מה שהחיים נתנו לי ואני זלזלתי בכל זה ועכשיו הגורל מזלזל בי בחזרה.
מעכשיו אני לא ג'ניה הסטלנית יותר ולא מאמא סטלה מהיום אני ג'ניה בחורה ככל הבחורות שמעריכה את מה שיש לה ושואפת לגדולות.
אני כמעט לא מכירה אנשים שלומדים מטעויות של אחרים אבל זאת הייתה טעות שכדאי ללמוד ממנה. אני גם לא האמנתי כל ה4 שנים האלה כי מה זה כולה חשיש תנו לעשן בשקט מה זה מפריע למישהו אבל זה כן מפריע לאנשים שאוהבים אותי ופוגע בהם. וזה כן יכול להרוס הרבה דברים למרות שזה כולה חשיש.
אני מקווה שהפוסט הזה יעזור למישהו ..
ובקשה לא להגיב תגובות נאצה היה לי מאוד קשה לכתוב את הפוסט. זה נושא ממש אישי והיה לי קשה לשתף אתכם בזה.
-ג'ניה-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
