Gone With The Wind

זה פשוט מאוד,

וזה היה ברור שזה יקרה.

כלומר,אולי לא ככה,

אבל באיזשהו מקום ידעתי.

הייתה לי מן אינטואיציה נשית חזקה שזה יקרה.

טוב,נו,וגם סיבות שלא ניתן לפרט דרך המסך הדק של המחשב.

משום מה אני די בטוחה שמי שיקרא את הפוסט הזה (אם בכלל)

יחשוב שהוא לא מובן,דבילי משהו ואולי גם לא ברור.

מה שבטוח שלי זה היה מאוד ברור...

האמת,לא הבנתי איך לא ראיתי את זה קודם.

ברצינות,חשבו על זה לרגע.

שאני לא אכיר את עצמי?

לא חשבתי שיש דברים בי שיראו ככה.

או צורות התנהגות כאלה....איך לומר...אחרות.

אולי לא ברורות כפי שחשבתי שהן אמורות להיות. אבל זה היה ברור.

ברור מאליו.

שכשהחופש יתקרב לקיצו,

אני כבר לא אהיה אני עוד.

כמו לפני כל סיום של חופש כזה או אחר,

כך גם הפעם.

אבל הפעם זה היה הרבה יותר ברור לי,

שמעכשיו אעטה על עצמי מסכה חדשה...

המשך יבוא...

אוהבת אתכם,

מור3>.

The phantom of the opera is there "
"Inside my mind

והנה את היום,

ניצבת מול האומה,

ספק ילדה ספק נערה,

בוגרת,

מוכשרת,

מקסימה.

והנה את היום,

קבל עם ועדה,

קצת פוחדת,קצת מתרגשת,

מקווה.

נויקי החלטתי לכתוב לך משהו קצת יצירתי,שלי ,משהו שהלוואי וייחרט בזכרונך.

תאומה מיוחדת במינה,מי יתן ויום ההולדת הזה יהיה אחד מהיפים ואם לא היפים ביותר בחייך ושתמיד תזכי רק לאושר,בריאות ואהבה. כי זו תמצית החיים. זה הרי החשוב באמת.

שתצליחי בכל מה שאי פעם תחפצי להצליח בו,שתמצי כל רגע בחייך עד תום ושתמיד תעמוד מאחורייך משפחה תומכת ואוהבת ותזכרי שגם כאן,יש לך משפחה, ושאצלי בלב כל הזמן נמצאת בשבילך פינה חמה.(בכל המובנים שמשתמעים מכך...).

אני אוהבת אותך מאוד ומאחלת לך רק טוב,מכל הלב.

הישארי כמו שאת ואל תשתני בשביל אף אחד,

מהתאומה שלך,

מור 3>.

אני אוהבת אותך הכי בעולם! מעניקה לך את הפרח כדי שיפרח בליבך...

הנה עוד יום הולדת הגיע.

נו,שוין.

כמו כל שנה.

כבר התרגלתי לכל השטויות,השיחות,האיחולים והברכות.

אגרוייסע יום הולדת.

אפשר לחשוב.

וכאילו שבאמת אכפת לי.

אני הרי אנוח לי רק בקבר,

וכל השיחות האלה היום בטח לא נותנות לי מנוחה נכון?

ובנימה אופטימית זו תודה לכל מי שבאמת עשה מאמץ!

יאללה אני אלך לי לשלאף שטונדה,

נשתמע ,

מור 3>.

הופ,הופ טרללה גדלתי בשנה...