הרסת לי אינסוף שירים. פשוט אינסוף.

הרסת לי אינספור להקות וזמרים.

הרסת לי כל כך הרבה סרטים וסדרות.

הרסת לי כמה שמות של בנות, ושם אחד של בן, לנצח.

הרסת לי כל כך הרבה חודשים.

ביזבזת לי כסף.

רוקנת את שק הדמעות שלי שוב ושוב.

עשית לי כל כך הרבה סדקים בלב.

הרסת לי שם של רחוב.

הרסת לי תאריך יומולדת.

הרסת לי ארועים חשובים.

הרסת לי בובות שאני כבר בקושי יכולה לישון איתם.

הרסת לי כל כך הרבה תוכניות.

שוב פעם זה קורה, רק נפרדנו וכבר יש לך חברה חדשה.

אני תוהה לעצמי אם מתישהו בשנתיים האחרונות באמת אהבת אותי.

אני יודעת שאני גם מנסה להמשיך הלאה,

אבל מתסבר שלי זה לוקח קצת יותר זמן...

כנראה כי אני באמת אהבתי.

אני לא שוכחת את כל הדברים הטובים שהיו, את כל הזמנים הטובים, את כל מה שקיבלתי ממך,

אבל קשה לחשוב עליהם בשמחה כשאני מרגישה שכמעט שומדבר מזה לא היה אמיתי.

אני צריכה לרוקן כל כך הרבה דברים מהחיים שלי, תמונות במחשב, בפלאפון, מכתבים.

וזה משאיר כל כך הרבה מקום ריק.

באמת לא מבינה איך התגברת כל כך מהר.

אבל זה רק נותן לי דחיפה וסיבה לרצות להתגבר עוד יותר.