כבר הרבה זמן לא התיישבתי אל מול הדף הלבן הזה. הוא נראה לי קצת נדוש לאחרונה. אז כתבתי רק במקרים מיוחדים. היום, נראה לי נכנס אל הקטגוריה הזאתי. יום אחרון לגיל 16. לא אוכל לסכם את השנה הזאתי במילים, כי לא הייתה שנה, שהכילה יותר עליות, ירידות ומפחי נפש, כמו השנה הזאתי. לא הייתה, ואני אאחל לעצמי שגם לא תהיה. ה-16 שלי לא היה מתוק, כמו שהקלישאה אומרת. היו בו יותר מדי רגעים מרים, בשביל שאזכור את השנה הזאתי כשיא של חיי. ומצד שני, אני יודעת שגם היו המון דברים טובים. לא אלאה את הקוראים המעטים, שעוד נשארו פה, בסיפורים, כי מי שצריך לדעת, יודע, ומי שרוצה לדעת, יודע איפה למצוא אותי.

אז החלטתי לסגור את המעגל. לסגור את הבלוג. זה קצת סימליות של תקופה, שנגמרה מבחינתי, וסגירת השנה הזאתי, היא תיזמון מוצלח מאוד בשביל לסגור גם את הפרק הזה מאחורי. אין לי עוד צורך בלכתוב את תלאותי, כשממילא כולם כבר שמעו או ראו. הזכרונות שלי, ישארו כתובים פה, בזמן שהזיכרון שלי ימשיך לדהות בחלוף השנים.

זהו. תם ונשלם.

שיהיה לי מזל טוב.