לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Whispers of freedom


Pieces of memories fall to the ground


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2008

רגע של הארה.


וואו.

כמה זמן לא הייתי פה.

אני חושבת שלא הייתי צריכה את זה.

לא הייתי צריכה לפרוק את הרגשות, ואם הייתי צריכה הייתה לי אוזן קשבת במרחק יריקה.

 

אני חושבת שבשלב מסויים פשוט השלמתי עם עצמי.

קיבלתי את עצמי, כמו שאני.

התאהבתי בעצמי שוב, ונהנתי להסתכל במראה כל יום.

לא שעכשיו זה השתנה, אני עדיין אוהבת את עצמי, אני עדיין מרוצה מההתנהלות שלי.

למרות שלא תמיד היא ההתנהלות הכי בריאה שיש.

אני הרבה יותר מידי יוצאת, אני עושה הרבה יותר מידי סקס, עם אנשים שונים לגמרי.

אני חיה חיים כפולים ואפילו מכופלים. עם כל אחד שאני מכירה אני קצת שונה, ומראה צד אחד, איך שבא לי.

 

עד אתמול הכל היה רגיל.

אבל אתמול בכיתי. דבר שאצלי, נדיר מאוד.

אני לא בוכה כמעט אף פעם. אני אפילו לא בטוחה לגמרי למה בכיתי אתמול.

זו הייתה סוג של התפרקות, מהסוג שאי אפשר לעצור ונותנים לדמעות ליפול בלי שום סיבה מוצדקת.

זה התחיל כשהתעצבנתי על אח שלי בריב מטופש על האוטו, ואחרי זה הדמעות פשוט זלגו להן.

אני חושבת שהתפרקתי.. מהמון דברים. שאני לגמרי לא בטוחה אם זה היה מוצדק.

הבכי הזה, גרם לי לרצות לפרוק. אז הנה אני כאן, כותבת שוב.

 

אני חושבת שהגעתי לסוג של הארה. איזשהו אור בקצה המנהרה שהעיר אותי ונתן לי כוח.

אני מאוד מרוצה מהחיים שלי, שלא תבינו לא נכון. אני מרוצה מעצמי, ומודעת לפגמים שבי, ומקבלת אותם בברכה.

אבל בכל עיניין מערכות היחסים, אף פעם לא הייתי מוצלחת במיוחד.

לא שלא היו לי, היו לי הרבה. אבל לא ארוכות, לא עמוקות. פשוטות וסתמיות בעיקר.

אני לא חושבת שהייתי מוכנה לזה. כנראה בגלל זה זה לא הגיע.

אהבתי בעבר, והקשר היה ארוך, יחסית אלי. נכוותי והמשכתי הלאה.

אני לא מסוג האנשים שיבנו לעצמם חומות סביב הלב אחרי שנפגעתי, אני ממשיכה הלאה,

ומדפדפת לגמרי. לא נוטרת טינה ולא עושה עיניין.

אני חושבת שמה שהכי טוב אצלי זה שאני תמיד נותנת צ'אנס. אולי לפעמים יותר מידי צ'אנסים.

אני אף פעם לא חוסמת את עצמי ואומרת לעצמי לא להיכנס לקשר כי יש אופציה להיפגע,

אני נכנסת לקשרים ולפעמים גם נפגעת אבל יום למחרת אני כמו חדשה.

 

ועכשיו, אחרי שהחלטתי סופית ובאופן מוחלט שאני לא רוצה להיכנס לקשר, לא רוצה משהו רציני.

רוצה רק להנות, לא נשאר לי הרבה זמן עד הגיוס, ולא רוצה שאף אחד יחכה לי בבית כשאני חוזרת פעם בשבוע,

או שבועיים אפילו. לא רוצה לדפוק חשבון לאף אחד. רוצה רק להנות. לא לחשוב, להשתולל.

לאבד את הראש.

כי זה הזמן, ואין זמן אחר לנצל את החופשיות הזאת.

אחרי זה שנתיים צבא, כמו גדולה בסיס סגור ומי יודע איך יהיו היציאות.

 

אבל אז משהו השתבש בתוכניות שלי, אז אתה הגעת. משום מקום.

בכלל לא ספרתי אותך כשדיברת איתי. אבל אהבתי בך משהו. אני עד עכשיו לא בדיוק יודעת מה.

אהבתי את הנחישות שלך אולי, את ההחלטיות שלך עלי.

את זה שהיית סגור עלי עוד לפני שחשבתי אם להביא לך בכלל את הטלפון.

בקושי שבועיים יצאנו, וכל פעם היה לי יותר כיף מהפעם הקודמת.

רק לדבר איתך והיום שלי היה יותר טוב.

לא אומרת שהתאהבתי, גם לא קרוב.

זרמתי עם הרגע, ונהנתי ממנו. נהנתי ממך, מכל רגע איתך.

הגעתי למצב שאני רוצה להיות רק איתך. אפילו שיש בייניינו כרגע מרחק שנות אור אני לא רוצה אף אחד אחר.

אני מוכנה לחכות שתחזור, עוד חודש. דבר שלא אופייני לי, אני לא טובה בלחכות.

לא מעניין אותי אף אחד אחר. אפילו שאתה לא נותן לי ביטחון גמור שיש לנו קשר מוגמר.

עכשיו אני כן פותחת את האופציה שיהיה לי חבר בצבא, מה ששללתי לגמרי לפני.

ואני כן רוצה לראות, לנסות, להתחיל קשר אמיתי איתך. בלי משחקים, בלי שטויות.

להנות ביחד. פשוט. בלי לסבך את כל העיניינים.

 

עכשיו, כשאני סגורה על עצמי.

אני צריכה להזיז מהדרך את שאר המחזרים שלי.

ולא להיות עם כמה גברים במקביל, אני צריכה להיות רק איתך.

כי מגיע לך משהו טוב. ומגיע לי שיהיה לי טוב.

אני רוצה שהטוב הזה ישאר לי.

 

תחזור כבר, אני מתגעגעת.

 



 

אני לא חושבת שהייתה לי פואנטה בכל הפוסט הזה.

רק פריקה מהכתף.

נכתב על ידי Adrienne.. , 12/10/2008 04:01   בקטגוריות בלבלות, חיי האהבה שלי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Adrienne..

בת: 34




386
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAdrienne.. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Adrienne.. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)