במילא מתים בסוף

פז"ם של חודש וחצי! כבוד!

סיימתי טירונות.

הקץ לבדיקות הפק"ל כיסים הבילתי נסבלות האלה.

אין יותר מימיות מוחרשות.

אף אחד כבר לא יגיד לי למחוק את החיוך מהפרצוף שלי ולעמוד ישר עם וי בין הרגליים.

אין יותר כובע טמבל, מימיה וזוהרון.

הקץ לטירטורים!!

אין יותר מסדרי וידויים.

אני יכולה לעשות דברים גם בלי שיגדירו לי קודם.

"מישהו הגדיר לך לשתות?!?!?!?!"

ועוד מעט אני מניחה שגם תעבור לי תחושת הפקרת הנשק הזאתי.

אתמול התעוררתי בהיסטריה לבדוק למה הנשק לא מתחת לראש שלי.

ואז אני אוכל להגיד שאני שמחה באמת להיפטר גם מהנשק המעיק (והמחסניות הלא נחוצות).

אבל עכשיו הוא די חסר לי.