אימי נולדה בעירה "קלסוב" שבאוקראינה התיכונה. במשפחה הם היו 3 בנים ו3 בנות. אחרי 2 בנים נולדה אימי. להורי אימי לסבא שלי שקראו שמואל ולסבתא שלי שקראו ציפורה היה מאפיה וזה היה מקור פרנסתם. לפי הסיפורים אימי הייתה שובבה ותמיד נמשכה למשחקי בנים ונמשכה יותר לכיוון מישחר וכשבגרה קנו הוריה חנות מכולת ואימי ניהלה את החנות. הבן הבכור העונה לשם שמעון עבד עם הסבא במאפיה והבן הצעיר העונה לשם חיים היה מנהל החשבונות של המאפיה ובן אחד העונה על שם יששכר ושני האחיות העונים על שם יוכבד וברכה נסעו אז לארץ פלסטינה.
באחד הביקורים של אבי בעירה פגש את אימי והם התחתנו לא לפני שהבטיחו לאבי נדוניה. הובטח לו שיהיה מסב על שולחנם של סבא וסבתא שלי. וניתן לו גם 2 זוגות של סוסים ועגלות והיה מנהל עבודה של גויים שהובילו אבנים ממחצבה. אימי המשיכה לעבוד בחנות נולדו להם 3 ילדים אחותי רחל אחי ז"ל שלום ואני הצעירה בחבורה.
משך הזמן הורי אספו כסף וקנו מגרש בעירה והתחילו לבנות בית. הורי לא הפסיקו לספר לנו לילדים עד כמה הבית היה יפה. הורי הספיקו לגור בבית חצי שנה עד פרוץ המלחמה.
ב-1939 פרצה המלחמה ולפני שהגרמנים נכנסו לעירה רוב היהודים ברחו מהעירה. סבא וסבתא שלי עלו לרכבת ואיתם גם הדוד שלי שמעון ומשפחתו אחותי הלכה להגיד שלום לסבתא והרכבת התחילה לנסוע מבלי לתת שום אות עזעקה ומבלי שהם ואנחנו ידענו לאן פונה הרכבת. מאחר ולהורי היה רכוש רב לא רצה אבי בשום אופן לעזוב את סיר הבשר וברח עם סוס ועגלה ליערות של הסביבה. אמי רצה אחריו ובקשה שיביא את הסוסים והעגלה שיוכלו לברוח ובלית ברירה חזר אבי והעמיסו כמה מטלטלים שיכלו ולקחו אותי ואת אחי וברחנו בין ההפצצות עם הסוסים ועגלה. ובדרך לא דרך בין
הפצצות הגענו לאוזבקיסטן לעירה "לנינבד". אמי התחילה לחפס את הסבא והסבתא ואת אחותי והיא מצאה אותם בעיר על שם " סברדלובסק" הסבא מת בדרך ואת הסבתא ואחותי אמי הביאה אותם אלינו בדרך לא דרך. סבתי ציפורה מתה בלנינבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
