אני מאוהבת. כמה מאוהבת? ממש ממש!
כל כך טוב לי איתו, בחיים לא חשבתי שאני אצליח לקבל ככה מישהו, על כל מגרעותיו (למרות שהן ממש לא רבות...).
כל ליטוף שלו מעביר בי צמרמורת והתרגשות, כל מילה טובה ממלאת את הלב שלי באושר מטורף.
קשה לי קצת, יחד עם זה. קשה לי לא לראות אותו ימים רבים וארוכים, אבל זה עוד משהו קל. יותר מזה- קשה לי עם איך שאני מגיבה לכל דבר.
כי עד כמה שאני בעננים כשהכל טוב, כשפתאום משהו קטן נראה לי לא כשורה, כשזה לא "אני מת מגעגועים, יפה שלי", אלא "בא לי שיגמר כבר השבוע", או כשזה לא "אני כל כך אוהב אותך", אלא "איך אני מת עליך", אז פתאום הלב שלי מתכווץ בפחד איום. כי מה קרה שנפלה ההתלהבות? מה לא בסדר? מה עשיתי, מה השתנה?
כנראה שהכל בראש שלי, ושדברים לא נשארים תמיד בשיא, אבל איך הייתי רוצה שזה כן יהיה ככה.
האנרגיות שלי הגיעו בזמן האחרון לתחתית המדרגה. הצבא סוחט ממני את החיוניות וגוזל ממני שעות שינה. אני מבלה זמנים יקרים מתוך היממה בנסיעות ארוכות ומייגעות, וזה מייאש נורא. זה דברים טיפשיים לבכות עליהם, אבל זה מה שאני עוברת, וזה מה יש עכשיו.
השחרור כבר נראה הרחק הרחק באופק, אבל לפחות הוא במרחק שכבר אפשר להשקיף אליו. פתאום היום התחשק לי לצאת להליכה מהירה, למצוא עבודה, ללמוד... בא לי לעשות משהו שיועיל לי באמת, לא רק לעבוד קשה בשביל להרגיש שעשיתי. בא לי להשקיע בדברים השטחיים, במראה שלי, בבגדים ובשיער. אני רוצה להרגיש מהממת, כי זה לא קורה לי מספיק לאחרונה, ואז, כשארגיש יפה, יהיה לי כח להתעסק בשאר.
אני רוצה לקרוא, לקרוע ספרים במהירות, להשאר עד מאוחר ולסיים ספר עם עיניים דומעות מהתרגשות או סתם ממאמץ. אני רוצה לרקוד ולהזיע, לרוץ ולהרגיש את הדופק חזק חזק. אני רוצה לשכב איתו, להיות איתו עכשיו.
יצאתי להליכה, להתאוורר קצת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
