וואו, השירותרום הזה. כ"כ עשה לי לבכות ושמרתי הכל בפנים.
כל הסיפורים שם, הכל פשוט מדהים, וכ"כ מרגש. אין כלכך הרבה דברים שיכולים לגרום לי להתרגש, אני בנאדם חזק. אבל החייל המתנדב עם המוגבלויות.. רציתי פשוט לבכות, ולהיות לידו, וזה כלכך מדהים.
כל החום הזה שיש בצה"ל ומצד שני כל השנאה שיש בארץ...
אני מחכה להיות בצה"ל אבל גם נורא מפחיד אותי.. שאני לא אקבל מה שאני ארצה, שיהיה לי רע, שאני לא אכיר אנשים, שחברים קרובים משם ילכו...
כשראיתי שירותרום ראיתי את עצמי בצבא.
מאבדת חברים משם, שילכו בקרבות [חס וחלילה],
ראיתי את עצמי בוכה,
ראיתי את עצמי מתראיינת בטלוויזיה,
ראיתי את עצמי צלמת צבאית, שמצלמת בשטח ולא באירועים.
ראיתי את עצמי מפורסמת.
ראיתי את עצמי גאה בצה"ל. בארץ ישראל.
ראיתי את עצמי.. פשוט עצמי. עם צחוקים ובכי ותקופות קשות והוראות וכיף...הכל ביחד.
קל לי לראות מוות בטלוויזיה ואולי גם במציאות [של אנשים שאני לא מכירה], אבל לא במציאות עם אנשים קרובים. ובכלל בכל מה שקשור למוות בצבא גורם לי להיות רגישה יותר, אכפתית...
אני רוצה לעסוק בדברים של מוות, כמו להיות במז"פ, זה ממש מעניין אותי הדברים האלה.
אבל אני מפחדת ממוות קרוב, למרות שאני בנאדם חזק. אני לא חושבת שבכי זה חולשה.
עזבו, רגישות אצלי זה משהו שלא קורה כל יום. אפשר להגיד שבאיזשהו מקום אני בנאדם קר אבל אני יודעת לתת אהבה, מאוד יודעת. רק חבל שזה לא אהבה של זוג אלא בין חברות\חברים. ולא שזה לא כיף. אני פשוט רוצה אהבה, לדעת שיש מישהו בשבילי.
אלוהים, תעשה שיהיה לי טוב. וגם בצבא. תעשה שיהיה לכולם טוב.
תעשה שיהיה שלום, ושחיילים לא ימותו. תשמור על כולנו. וזאת פעם ראשונה שאני כותבת לך משהו.
Make us strong.
3\>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
