כמעט אופטימי

היה כיף פעם.

לכולם.

השקט הזה הפתאומי,

שהתחלף בבומים של הקיץ שעבר,

לא עושה לי טוב בכלל.

ופעם אהבתי את השקט הזה.

הוא תמיד היה מגיע ברגעים הנכונים, בשעות הנכונות של היום.

כשהייתי צריך קצת רוגע.

קצת להשתקע בעצמי.

השגרתיות הזאת

הקונפורמיזם

האנשים האלו

פשוט עושים לי רע

המרד הזה,

ת'אמת,

עושה לי טוב.

התחושה הזאת שאני עדיין על הקרקע

שאני עדיין, כביכול, שולט בעניינים

שאני עדיין, החוליה הספק חזקה ספק חלשה,

ולווא דווקא חלשה.

המרד הזה

מצד אחד

נעשה חזק יותר

כשאני יודע שאני נמצא בו לבד

אבסולוטלי לבד

אבל מאותה סיבה

הוא גם קשה יותר

אם רק הייתי נולד עם פחות מודעות עצמית

אם רק הייתי מצליח להתעלם מכל השטויות ופשוט-לחיות

אם רק .

לא יודע בדיוק מה קורה פה.

אבל זה בכלל לא כיף.

לילה טוב שיהיה.

זזתי לרעננה, לחפור לאנשים.