באמונות שלי

I

בואי(I) נשב ונשאף עד סוף החומר

נשתרע על הכביש ונחלום על יום של אושר

נתאבד ונתעורר מסיוט שאין לו בוקר

נתאהב ואז נבכה על שבא לו שוב החוסר

II

ואולי אם תשתכרי(II) הכל יותר יזרום

הכאבים, האהבה, [חוסר] הביטחון

ומה זה משנה

הרי כמו הנחלים

הכל זורם בסוף לים

ונעלם.

III

ושיעלה בי כבר

הטעם המתכתי

שאוכל להעלים

גם את כל מה שבתוכי.

27.4.09

אחת

אחיזה

הרחוב מתרוקן, שלוש לפנות בוקר/ את ואני יושבות, מעשנות כבר חצי קופסא/ הרחוב מתרוקן, כבר שלוש וחצי/ את ואני עוד יושבות, מדברות,/ בוכות על כל האנשים/

שבאים והולכים מתוכנו/ על איך הכל זמני/ אפילו שתינו.//

אולי יש לך חדר פנוי בתוכך/ שאוכל להתחלק/ איתך/ בצער שלי/ ואולי תמצאי, איזה חדר אצלי/ שאכיל אותך כשאת/ מלאה בעצבונך.//

את ואני כמו נשמה חלוקה לשתיים/ לו ידעת כמה ממני הייתי מקריבה/ לו רק ביקשת.//

את ואני, שתי הידיים/ אותו הגוף, אותו הלב, אותה הפעימה..//

את/

ואני/

נוגעות באלף שמיים/ מתאהבות/ ונופלות/ ומחדשות אחיזה.

21.4.09

שנייה

על-יד

יש לי סימנים שעשתה לי

על יד

שודאי לא יהפכו צלקות

וכאבים שחרטה

בתוכי

שודאי לא יהפכו צעקות

סיפוקים רגעיים

הולכות בין הטיפות

זה גשם ברכה מתחזה

שהוא בעצם זלעפות

שום דבר לא

נאמר

לא תירוצים

אף לא סיבות,

ככה את ואני

אני

ואת

יד ביד,

על יד.

24.4.09

שלישית

מושיטה

ולרגע

כשאת מתעצבת

והמלח צורב את עינייך,

אני רוצה לאחוז בך

לא להניח לך ללכת

עד שייעלם

ולא ימסך את מראך

כשאת מביטה

אבל תשקעי

[זה בסדר]

רק אל תשכחי לצוף חזרה

ואם תצטרכי איזו יד שתמשה

אותך מכל הים הזה

אני כאן

לידך

מושיטה.

28.4.09

ואני

* * *

שערים נעולים/ פרחים פתוחים בלילה/ כנפיים פרושות/ ציפורים דואות למעלה//

עננים לבנים/ מרחבים עצומים/ כמו העיניים שלי/ רק לא שורפים מבפנים//

הן עושות צעדים/ רוקדות סיבובים/ ואני בשלי

סוטה מהשבילים.

26.4.09