לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

באמונות שלי


האומנות באמונה, היא היכולת להיות אמן המאמין בדרכו ללא חשש מאמונות של אומנים אחרים. אשרי המאמין.

Avatarכינוי: 

בת: 36

ICQ: 276866084 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2006    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2006

תמיד כשאתה בא


בסייעתא דגשמא

 

זה אולי נשמע מוזר, אבל תמיד כשאתה בא אני נרגעת.

פתאום שום דבר לא משנה, ואני מרשה לעצמי לעשות בדיוק מה שאתה או הלב מכתיבים לי. אני פורקת מעליי את כל המטענים הכבדים ומתיישבת איתך באחת הפינות השקטות האלה שעושות נעים וחם (או נעים וקר, מזה משנה..)

לפעמים אנחנו בוכים יחד, או סתם חופרים עמוק ומכאיבים לי בדיוק במקום שכואב.אבל זה משאיר אותי רגועה. רגועה ושותקת.

ככה אני יכולה להסתובב ימים שלמים, להניח את הראש על השולחן ולהתפלל שאף אחד לא ישאל למה או מה קרה. כי מה אני כבר יכולה לענות?

שלא דיברתי עם אלוהים כבר שבוע, שאנלא מסוגלת לעמוד מולו ושאני רק הולכת ומתרחקת? שההורים שלי הוציאו עליי אלפיים שקל אקסטרה החודש, ואני עושה טובה שאני מחייכת אליהם פעם ביום כדי שירגישו קצת טוב עם עצמם, אבל אח"כ כל היום אני מסתובבת עם עיניים צורבות ולא מדברת כדי לא להוציא עליהם את מה שיושב בפנים? מה אני כבר יכולה להגיד?! שאני יושבת במכונית, באמצע הלילה ובאמצע הרחוב, עם האיש שאוהב אותי, וכל הזמן מתפללת שישלח אליי כבר יד ויכאיב לי? שיפסיק כבר להיות כל כך טוב אליי?

מה אני כבר יכולה לענות..שאני עוד ילדה קטנה שמרוכזת בעצמה ובמקום לשים לב היא שמה זין?!

 

אז אני 'שמחה' שאתה כאן. עצב יקר וחורך שלי. שמחה שאתה כאן כדי להזכיר לי, שאני חולה. כי איבדתי אותי. כבר שבוע שאני לא שירה או כבר שבוע שאני נעלמת לעצמי בתוכי.

אין לי אלוהים ואין לי אהבה. אני מצליחה לשקר אפילו לעצמי עם החיוכים הטיפשיים שלי, ואנשים מתחילים לחשוב שאולי אני באמת מאושרת..

 

ואולי אלו תופעות הלוואי, יגון קודר שלי, אולי זה מה שקורה אחרי שאתה מנסה לדעת ולהכיר את עצמך טוב יותר ומה שאתה מגלה זה שברים ורסיסים (כי את הכל כבר שברת..). אז אתה מתחיל להקיא הכל החוצה, עד שאתה ריק מבפנים. כל כך ריק ששומדבר לא נשאר להאחז..לא אהבה, לא אלוהים לא אמונה..

מה אתה אומר צער עמוק שלי? יבוא יום ואהיה אמיתית? יבוא יום ואצליח לחבר הכל מחדש?

נקווה שאעשה עבודה טובה יותר משלו..מהאלוהים..זו לא חכמה ליצור אדם שבור =/

 


 

משו קטן,

 

אף פעם, אבל אף פעם, אל תדברו איתי פנים אל פנים על הבלוג ועל מה שכתוב בו (מבחינת תוכן). זה העולם שלי, אתם חודרים אליו, אז תעשו את זה בעדינות. בלי שאני ארגיש. כל העיניין הוא לכתוב, לכן כשאתם מגיבים זה עושה טוב..אבל לדבר..לדבר זה כבר מכאיב. אפילו למזוכיסטית כמוני.

 


 

{בתקווה לעריכה..}

נכתב על ידי , 22/10/2006 15:41  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אני ב-1/12/2006 14:12



13,300
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , חטיבה ותיכון , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSHe-Ra אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על SHe-Ra ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)