באמונות שלי

לחיות את הרגע

פרולוג

מטרת התרגיל

להתפזר

מהלך התרגיל

1. לקחת סיטואציה רגעית.

2. לעשות בה ניתוח לב פתוח,

3. עם כמה מנתחים שונים.

4. לא לברוח לרגעים אחרים.

5. להפתיע אותו

6. לרצות אותו...

I

היא מביטה בי. דרך הדבר היחיד שעוד אנושי בה..דרך החורים היחידים במסיכה. אני יודע שאסור לי לזוז עכשיו. לא כשהורד הצהוב מונח על ידה..רגע לפני שהאצבעות נסגרות עליו. אישה יפה מדיי, צרות גדולות מדיי. זה מסוכן. המבט שלה מזהיר..חודר. כמו אומרת לי שעוד צעד אחד,והיא מפילה אותו. רק שלא תפיל אותו. אני משיב אליה מבט. מבט מכבד וזהיר. מהסס.. אסור שתטעה בכוונות שלי. אסור שאאבד אותה. ואם אאבד אותה?! הוי אלוהים, הלוואי ויכולתי להרוג את הרגע הזה...

II

הוא משיב לי מבט מהסס, מחכה לתשובה. מפחד ממנה. המגע של הורד תוך הליטוף של עיניו משתלבים יחד לארומה משגעת. חבל שהוא לא יכול להבחין בחיוך שעל פניי דרך המסיכה הקרה שלי..

איש מפוחד מדיי, אהבה רחוקה מדיי. אבל אני אוהבת את המתח הזה..חח..את השליטה שלי בו. רגע ארוך של קסם..חוסר הודאות הרגעית שלו. חושש שמא אפיל את הורד הצהוב אם יעשה צעד, שמא אני יפה מדיי, מושלמת, כמו המסיכה. חחח, אני מרגישה איך הוא זורם לי בדם..הרגש..אהה..הלוואי ויכלתי למשוך את הרגע הזה...

III

אני תלוי עכשיו בחסדים שלה. אישה נאה כלואה בתוך שכבות בגווני סגול-טרקיז. המגע שלה דוקא נעים, אבל המבט שלה מופנה אל האיש האכזר שהפך את הרגע הזה לאחד האחרונים שאדע.

אני רוצה לצעוק לה, שאני יפה לא פחות ממנה. שחצנית. ולאיש האכזר ההוא, שמכאן היא לא נראית כל כך מושלמת..רואים מכאן את סוף המסיכה, האשליה. אבל אני חושב שהיא מחייכת. טיפשה. כל התחפושת הזאת כנראה שיבשה לה את המחשבות. גם כן אהבה. הלוואי ויכלתי לדלג את הרגע הזה...

מתרגל שלי,

אני כותבת לך כאן, כי רק כך אני בטוחה שזה יגיע.

אתה חי אצלי בתוך המחשבות כבר ימים..זה מסוכן. מסוכן לי ומפחיד אותי. אני לא שייכת לאף אחד..אבל פתאום אני כ"כ רוצה להיות שייכת לך. אני מצטערת, אסור לי לכתוב את זה סתם ככה..

ויש לי עוד הרבה לכתוב אליך. הרבה להגיד.

יכלתי להמשיך את התרגיל עוד, אבל פחדתי לאבד את הטעם, לסטות מהרגע. וזה בדיוק מה שאני עושה גם עכשיו. חותכת. הלוואי ויכלתי להמציא את הרגע...

                                                                               אני.

שיגעון / שירה 5/11/06

בין כל המסיכות

היא נמצאת שם תמיד

מופיעה ברגעים השקטים

בהנגאובר של שיכרות מזוייפת

מנשיפה ריקה של חיים

לעיתים מתגלה החור השחור

עד שמבחינה ומיד גם צובעת

שקר החן

שברים מודבקים

וילדה אחת משוגעת

                                         צלקות

*עוד שיר משותף לליבת ולי. אחד המועדפים עליי.. תכנסו לשמיעה!

אוףףף יש לי כ"כ הרבה לכתוב, אבל מכריחים אותי להפסיק.

התרגיל והמתרגל הם אפילו לא אלפית ממה שיש לי לצעוק..אבל הי, אולי מחר..?