באמונות שלי

הזדהות

ת.ז

שם ושם משפחה: ג'ון. ג'ון ויין גייסי.

מין: זכר

גיל: 36

עיסוק: בעל חברת בנייה וליצן רפואי בזמני הפנוי.

תמונה/דיוקן:

מספר סידורי: 26526

תחביבים: לשוטט באזור כיכר בגהאוס בשיקגו, קצת סמים, קצת שליטה.

אוריינטצייה מינית: סוג של הומו.

 חלק ראשון

אני מסתובב ברחוב. בדיוק יצאתי מביה"ח..עשיתי שם כמה טריקים עם בלונים מתנפחים לילדים שאיבדו את התמימות.

העיניים רצות על האנשים. עוד מוקדם, אבל אני לא יכול להרחיק את המחשבות מזה. אני לא רוצה להרחיק..

העיניים נחות על נער אחד, נראה כבן 15 לפי ההתנהגות והבגדים, אך החזות שלו כשל בוגר מזה. יש לו מבנה גוף רחב, פנים נאות ומבט חכם.

הם לא יבינו לעולם..מה הטעם בלהשכיב בחורה? בלהכניע אותה? היא שברירית במהותה, חלשה, לא מאתגרת.

אבל כשבחור כמו זה ניצב מולך..זה עולה לך לאט לאט בפנים. אתה מרגיש פתאום את השליטה והחמדנות זורמים לך בדם..את הרצון העז להכניע אותו, להפיל את החוסן הזה. וכשהוא מגיע צעיר, עם כל התמימות והטוהר..אתה רוצה ללמד אותו את טעם החיים..לשבור את התמימות שעוטפת אותו כמו בכדור זכוכית..

אני ניגש אליו. השעה 17:00 עכשיו, עוד יש שמש בחוץ. הבחור מביט בי במבט תמהה, מזלזל משהו, ותוהה לפשר הקירבה שלי אליו. אני מתבונן בעיניו, דוקא נבון הוא נראה הנער הזה. לא כמו אחד שילך שבי אחרי פלאי המריחואנה.

אני מחייך לעצמי ואח"כ אליו, "תגיד בחור, רוצה להרוויח קצת כסף?" החיוך המזלזל של הנער סוקר אותי בחשדנות. אני מוכר לו את השואו שלי ודופק חיוך חביב של מליון דולר וסמיילי. "בטח," הוא אומר. עברתי את הבחינה."מה הדרישות?"

"יש לי חברת בנייה," אני אומר, ומשתדל להמשיך להראות נחמד ואמין, "אתה נראה לי כמו בחור חסון שיכול להועיל לי בכמה העברות. התשלום טוב," אני מבטיח לו, "ותוכל להתחיל כבר מחר."

הנער שוב בוחן אותי, אך מיד מתעורר מתהיות מרוחקות, מחייך, ושואל "אוקיי, אז מה עכשיו?" אני מחייך חזרה, מרוצה. נותן לו כתובת, ומס' טלפון. אומר לו שמחר, בערך בשעה הזאת של היום יגיע אל הכתובת הרשומה. הנער נראה מרוצה, ואני התחלתי מחכה לרגע שאוכל לגלות לו

שכבר אין אנשים טובים באמצע הדרך...