באמונות שלי

באמונותי

ימין יפה וחזקה יותר, אבל אני ימנית אז התפשרתי על שמאל.

אף פעם לא הרגשתי מושפלת כל כך, כמו שהרגשתי מול המספריים הקטנות האלה..הן עשו טובה שציירו משהו, וגם אז זה היה נראה כאילו הוספתי איזה וריד או שניים.

חשבתי שזה מה שיוכיח לי שנשאר עוד קצת דם להקיז, אבל כנראה טעיתי. כמו תמיד. בקושי כתם אדום של גירוי היה שם. והציור..אני בספק אם ישארו אפילו צלקות.

פעם באה, שבטוח תבוא, אני אלך ישר על סכין קצבים. בעצם, אין טעם לקחת סיכון, עדיף פשוט לירות לעצמי בראש. לא, ברגל, זה יותר מכאיב.

הפעם הראשונה היתה בסכין יפנית. אני לא חושבת שמישהו יודע חוץ ממנו. ואחרי שהוא שמע, הוא הכניס לי מבט שאמר "הו, הנה היא שוב הילדה המשוגעת שלי. אני לא מבין למה הלכת ממני..תחזרי אלי."

אז באמת חזרתי. אבל הסוף כבר ידוע, שכמו שבאתי ככה הלכתי- בלי ממש לדעת למה.

היום, רציתי לשבת כאן ולכתוב איך ההרגשה כשזה זורם ממך והלאה..כל הליכלוך האיום הזה שאני מרגישה כל הזמן. כל השנאה העצמית המקוללת. אבל שומדבר לא זרם החוצה. רק התחיל להכאיב יותר כשזרם בפנים.

זה לא נעים כל כך, לנצח את עצמך במערכה כזאת. את עצמך ואת הפחד. לא נעים כמו שנעים להסתכל לעצמך בעיניים ולחייך אחרי המעשה ולפני הבא אחריו. מן אומץ בלתי נתפס, מקושקש בקווים שחורים ומרוח בדם שהיית מתה להגיר ממך. כמו הסם הזה שאת מכורה לו כבר שנים. זה שנותן לך את הדיו בנשימות, ומצייר לך את הפרצוף בבוקר.

אז אני בתוך המקלחת, ערומה מכל מה שיכול להפריע. מכינה לעצמי את מתנת האוהבים שלי לשנה החדשה, ומדברת איתה כשהיא מאחורי הדלת.

אני תמיד צוחקת לעצמי בעצב, כשאני רואה כמה שהם לא רואים. גם כן בית. לפעמים זה מרגיש כאילו עדיף בלי.

כאילו אין טעם בלהיות ביחד, אם זה מרגיש רק יותר לבד..ככה את רק מרגישה יותר דפוקה ואשמה ברע שמתחולל אצלך.

מעניין איך זה מרגיש להתעורר בוקר אחד ולגלות את הבת שלך. זאת שאת בטוחה שאת מכירה, שאתה יודע בדיוק מה עובר לה בראש. שאין לכם מושג מה משתגע אצלה בבטן.

זה עוד קצת בוער אצלי, כמעט כמו הלב. אבל זה תמיד משאיר אותי בבחירה מצערת. הם אומרים "זה או את או הוא. או ששניכם נשארים או שגם את הולכת." אבל אני מצידי, שהלב כבר יפסיק לדפוק. הרי הוכחתי היום, שאין לי עוד דם לסבול. אבל מה זה משנה מה הצד שלי, אני בכלל ימנית, והתפשרתי על שמאל.

ותם - II /שירה  

אל תשימי ליבך

בעת התער חותך

ותם

כעת נשאר רק דם

על ליבך המוכתם

מכאב מיותם

ובכי שקם

את יושבת לבד

נאטמת בצד

לו רק אפשר

שיישאר

[29/4/06]

רק אל תכעסו ואל תשאלו שאלות. בבקשה.

23:27

[עריכה- 16/1/07 - 21:06 - מצטערת, קצת מחקתי.. אולי כדי להביע חרטה]