באמונות שלי

באמונות שלי

אני שמחה.

כמעט בכיתי בדרך הביתה מרוב אושר.

הן הדבר היחיד שאני שלמה איתו. היחיד שנותן לי סיבות להיות, ולהשתדל לעשות את זה טוב.

אני אוהבת אתכן. אחת אחת. אוהבת כמו שאי אפשר לתאר..

אני אוהבת אתכן יותר מאת עצמי (אני מניחה שבכן לא הייתי פוגעת בשביל לבדוק אומץ..) ובטח שיותר מכל השאר.

אם ישאלו אותי עכשיו, מתי אני ב-א-מ-ת שמחה, אני אגיד - כשאני נותנת לעצמי. וזה רק כשנוח לי וכשאני מרגישה שלמה, וחופשייה להיות שלמה. וזה קורה רק עם אנשים מסויימים- בדיוק כמו שאני מעזה לבכות רק ליד אנשים מסויימים.

רק איתכן.

יש לי שלוש אחיות ביולוגיות, וכמעט כפול אחיות בנפש.

אני מצטערת שאני מצערת אתכן כל כך הרבה בזמן האחרון, אבל אם אני חושפת את היד מתוך רצון, אחרי שחרכתי אותה מתוך רצון, כנראה שאני יודעת שאני בסביבה בטוחה.

אז נשאר לי רק משפט אחרון, לפני שאסכם את אחד הלילות המאושרים בחיי-

תודה שאתן נותנות לי לאהוב אתכן כל כך.