באמונות שלי

בכאבים שלי

מעניין איך נשמעות דפיקות של לב מרוקן מדם ומלא כאב. הרי משהו בכל זאת זורם בו..

המצב עכשיו רגיש,  מבחינתנו. מבחינתי..

הכל זז אחר, נושם אחר, אוויר אחר, אהבה אחרת, כעסים אחרים..

פתאום אני מוצאת את עצמי נקרעת בין עולמות, נחרכת ומתחככת בסכינים שלא רציתי להכיר..כאלו שלא באו מתוך קריאה שלי. כאלו שתפסה אותן המציאות המשתוללת והחדירה לחיי.

מעניין אם א-לוהים שומע אותי צועקת כל היום וכל הלילה. מתחננת אליו שייתן לי להוציא את מה שבעל-כורחי אני מדחיקה.

מעולם לא הרגשתי רגישות כזו..חולשה איומה כזו..פחד כזה! מעצמי! מההתפוצצות שמתה, משתגעת ונקרעת לצאת מתוכי- אבל לא מצליחה!!

אני מסתובבת כבר כמה ימים עם דמעות בגרון, חנוקה מהן, -ואני נשבעת שכל מילה שלי אמת לאמיתה בלי גוזמאות ותאורים מליציים להמחשה- וכשאני כבר כמעט בוכה, אני נעצרת. מחליטה לצחוק במקום לבכות. חושבת שככה זה יצא טוב יותר. ככה לא ישאלו שאלות מכשילות, ככה לא יבינו שאני באמת מסובכת הפעם. שזו כבר לא עוד גחמה רגשנית שלי...

אני טיפשה, אתה שומע?!? א-לוהים אדירים שכמוך!! טיפשה וקטנה מולך! מתוך כל הצער שאספתי אליי, מרוב כל הכמיהה לאיזו אמת..הבאת עליי את הסיבות לצער...את האמת אל תוך הצער! במקום את הצער אל האמת...למה לא יכלת לגלות לי אותה אחרת?! למה לא יכלת לתת לי  ל ר צ ו ת  להאמין בך!! פעם אחת מתוך שמחה! רק פעם אחת!!

חשבתי שלמדתי לבכות..שכבר פרצתי את המחסום של להקיא את עצמי החוצה.. אבל כנראה שלא. אני לא מוכנה לדבר כמעט. מתחילה ונסוגה. מדחיקה ומדחיקה ומשתגעת! וגם כשאני כבר מבינה שאני בסה"כ רוצה לבכות..לשפוך דמעות בכמויות של ים, להקיא את הכאב כדי שהדם בלב יצליח סופסוף לזרום..גם אז אני מוצאת את עצמי בוהה פתאום בחלל, מרוחקת ומרוכזת בכאב הפיזי - כן, פיזי - שפוקד לי את הבטן, את הגרון, את הלב. אני מוצאת את עצמי חסרת מנוחה, אחוזת תזזית ורעד..משוגעת יותר מתמיד.

תפסיק להחזיק אותו! בבקשה ממך!! תן לו לצאת א-לוהים שמרן שכמוך!! א-ל רחום וחנון!! תרחם עליי... בבקשה... ת ר ח ם...אני לא עומדת בזה יותר...אפילו ציורים לא ירגיעו את הכאב הזה.

הציורים..כן, אתה בטח כועס. אבל אין לך זכות לכעוס ואני לא מתכוונת להתנצל. כי כשאני כועסת עליך, אתה רק משיב לי צרחות וסטירות לחי. אולי תחבק אותי פעם??? תלטף ותרגיע את הרוחות שמתרגשות אצלי?? אני מבטיחה לך..אני לא אגע יותר.. רק תפסיק אותו כבר..את הכאב הזה! תן לו לצאת החוצה!! אני מתחננת...

מעניין איך נשמעות דפיקות של לב מרוקן מדם ומלא כאב. הרי משהו בכל זאת זורם בו..ואולי, אולי לפעמים הייתי רוצה פשוט לא לשמוע יותר דפיקות. לפעמים..

                                      כמו עכשיו.

קַר וב  / שירה

כשאני זועקת אליך

הזעקות חוזרות בהד

ויד ששלחתי בכניעה

שבה בסטירה  מ צ ל צ ל ת

ואני מתחננת אליך

בגופי שלעד רועד

הפסק את המנטרה

שעודנה בי  מ י ל ל ת

א-לוהים אדירים

שכמוך

אנא היֵה כועס אך אוהב

ליד הנשלחת

לזעקה הנק ר עת

אנא

בחסד עליון

הת קר ב

[5/2/07]

=X

00:18 ~