באמונות שלי

לא עם כל גבר את מרגישה   א י ש ה.

מאז הפעם האחרונה שנגעתי בשמיים, עברו ימים רבים. וגם אז, כשנגעתי בהם, נגעתי מתוך תוכי בלבד. חויתי חוויה עצומה, אבל לבד.

והנה, תוך שבוע, אני מגלה שמה שהכרתי חודשים מעטים בלבד, הופך להיות סם מטורף. סם   ט  ה  ו  ר. פתאום הנפש מרגישה בגוף רק כלא, רוצה להיפרד ממנו...

היא משתגעת כשהעיניים מלטפות את הידיים, או שהראש מוצא מנוחה על הכתף, "שבו בשקט!" היא צועקת, "תנו לי לנשום את הטוהר..להשתכר מהנוף המרהיב כאן..בגובה הרב כל כך מעל האדמה השטוחה."

אבל הגוף הוא אומר לה, "נשמה שלי, את צריכה לעבור את העולם הזה, לפני שתוכלי להגיע לעולם הבא.."

והיא נעצבת. צועקת לא-לוהים שאינו הוגן..אבל הוא לא עונה לה תשובה ברורה. כנראה אינה גבוהה מספיק, עדיין.

אני מודה שפחדתי לפגוש בחומר. כי כשאת גבוהה כל כך, וכשהנשמה שלך מוצאת מקלט בנשמה אחרת, את לא מוכנה לתת לגוף להתערב ולהרוס לך את הכל.

ולא, את לא קדושה, לא טהורה ולא נעליים. את דווקא דיי טיפשה, ונפלת לא מעט. הראית לעצמך -ולא-לוהים- כמה נמוך את יכולה לרדת.

אבל בסוף אמרתי כן. לא הספקתי להתחרט והוא הגיע אלי.

אם הייתי יודעת לשקר, הייתי אומרת שהוא לא התחשב ברצון שלי, הרי אני יעדתי את המפגש עם החומר לזמנים אחרים..אבל אני לא יודעת לשקר. הוא הרי יודע אותי, כל כך יודע שאני מאמינה שהוא מכשף..מכשף שלוחש לי לחשים וסודות לתוך הנפש..ולפעמים אפילו מזרים בי שיקויים.

הוי א-לוהים...במה זכיתי?! אני לא ראויה לו בכלל...מבחוץ אני נראית כל כך בסדר, אבל הבפנים שלי..אני מלוכלכת כל כך..

והוא לא נותן לי לחשוב כך. ממשיך ואומר שיזכך אותי, ינקה. "אני אתקן אותך ואת אותי.." הוא אומר ואני מהנהנת. אחר כך הוא שואל, "את איתי?" ואני עונה, כמו בחלום, "לכל זמן ועת."

אז הוא מחייך אלי, או לעצמו, ואני עוצמת עיניים. להזכר בכל מה שהוא, בכל מה שאני. וכשפעם אחת, נפגשו המבטים, הבנתי שאני אחרת בתוכו. אחרת וטובה יותר. אני אפילו כמעט אוהבת את עצמי שם.

צריך לזהות טוב כשהוא מגיע. זו כל התורה כולה.

תודה לך.

15:36