באמונות שלי

בסייעתא דישמיא ובאמונתי

הוא לימד אותי, שכדי לראות לא פוקחים עיניים..אלא עוצמים אותן.

אז אני עוצמת..כל פעם כשאני רוצה להזכר מי אני, מי הוא..האיש הזה שאוהב אותי.

ובפנים..בפנים אני רואה רקע לבן כמעט..נקי ושליו. בצבעים של שמיים ובמשיכות מכחול כמו ניסו לצייר עננים.. ובתוך כל היופי הזה, יש מדרגות.

על מדרגה אחת אני עומדת, ובמרחק כמה מדרגות מעליי עומד האיש שאוהב אותי. הוא שולח אליי יד, ואני מחזיקה, ואז מרים אותי בתנופה עדינה אבל נחושה אל כמה מדרגות מעליו. אז אני מושכת אותו, מנסה להרים שיגיע אליי..והתנועה שלי לא חלשה כמו תמיד, היא חזקה. והנה הוא עולה, שוב כמה מדרגות מעליי. וכשאני מנסה להבין, מה קורה שם בדיוק, אני מרימה את העיניים למעלה- לסוף גרם המדרגות הענק, שמעלים כל מדרגות שכבר טיפסנו וממציא חדשות כדי לעלות, ואני רואה שם פתאום, בשורה אחת, שלוש מדרגות צמודות. המדרגה האמצעית קצת שונה..היא זוהרת כזו. ופתאום מופיעות שלוש מילים, מילה על כל מדרגה בהתאמה-

                                 שירה        שכינה      הוא

ואנחנו ממשיכים לטפס כך, אני מושכת אותו והוא מושך אותי, ולעולם לא מצליחים לעמוד על אותה המדרגה..

אבל האור רק הולך וגובר, ככל שעולים יותר למעלה לכיוון המדרגות שעומדות  י ח ד  בשורה מלכותית. אז הוא מצביע, האיש שלי, על המדרגות הזוהרות ואומר לי "את רואה, אהובה שלי?" ואני מביטה שוב, "את שמה ליבך אל המדרגה האמצעית?

את מבחינה בתנודות שלה..? בחוסר היציבות?" ואני פתאום רואה, שהיא באמת מתנדנדת..ואלו לא היבהובים, אלא שהיא פשוט מופיעה ונעלמת, ובינה לבין עצמה מגיח גל של אש. כך נראתה בעיניי מנצנצת..

"למה זה כך, איש שלי?" אני שואלת בלחישה, מן עדינות כזו שיש רק בגן עדן.

"הו, אישה שלי, אלו סודות..הקשיבי בכל ליבך..מקשיבה?"

אני מהנהנת.

אז הוא מתקרב אלי עם הראש, על אף שיש מדרגות בנינו, ולוחש לי בשקט...

"זכו- שכינה בניהם, לא זכו- אש אוכלתם".

אז אני פוקחת עיניים, מסונוורות מאור פנימי, ושולחת יד לקרוא שוב ושוב את המילים החזקות. אלו שנשבעתי שלא אומר כך בפשטות. אלו שהצהיר בפניי בלילה שעבר..

אז לוחשת לתוכי, כי שם הוא נמצא, "עוד מעט איש שלי..רק עוד קצת. רק עוד קצת ואולי עוד נגיע יחד לגן העדן של עולם המעט.."

הרי את מקודשת

 קדושה, קדושתי

ודאי זוכרת את, אותי

אומנם עזבתי אותך או

שעזבת את או -

תִי לחשי לי סוד

רז, חוזק או כלי

ללמוד אותך, לדעת או

תִי לבשי  בגדי ערבית

שאוכל לחוש גם כשיחשיך

וזו נפשי קוראת אלייך

יום ולֵיל, יום ולַיִל

שובי אליי שובי אליי

קדושה שידעתי

בינקותם של ימיי

בואי אליי בואי אליי

קדושה שאדע

בהתערותם של ימיי

בימיו.