באמונות שלי

תגיד לו שיפסיק! שיפסיק כבר לדפוק! לב עיקש..תפסיק להכאיב לי!

אני רוצה   ל        צ           ע          ו         ק !!

א-לוהים, אם שומע, זו אני כאן..כן, הילדה הטיפשה שיצרת..השבורה והעצובה מכולם..

כן, בדיוק זו. שנתת לה עיניים ובמקום לראות בהן היא רק בוכה..שנתת לה ידיים, שבמקום לחבק בהן היא רק מלקה את עצמה.

כן, זו, שנתת לה לב שבמקום להחיות הוא רק מכאיב עד שהיא רוצה למות.

זו שנתת לה תמונת חיים יפה ופרקת לה אותה מול העיניים. כן. זאת.

הוא מתעקש. 'אנחנו א ח ד. נשמה א ח ת. את תראי,' הוא אומר לי, 'זה בעל כורחנו..'

ואני מתקררת, לאט לאט אך ברגע, שולחת ידיים פצועות אל הראש ואוחזת בצרחה.

'דברי אליי, דברי..אני מקשיב..אני רגוע ואיתך עכשיו..דברי..'

אבל אני עסוקה בלצרוח, בלהשתגע כל כך, עד כלות הנשימה. עסוקה בלבכות מעומקי התהומות שנפערו בי, לא פעם. כל כך עסוקה ולא רואה..לא רואה בעיניים..יש טשטוש בראייה..מן משהו שסוכך בינך ובין האויר האחר, שבחוץ..

ב כ י .

'תבכי, תבכי'. הוא אומר, 'הרי כאן נשבעתי שאשאר איתך..'

'לא..אל תשאר!' אני צועקת בבכי, 'אני רוצה לבד..הכי לבד..תמיד לבד..! ואל תשלח לי יד, אם אתה צולל לתוכי פנימה. אני רוצה לצאת מכאן מבין?? לצאת!! לצאת...'

ואני נופלת בנתיים, עם הידיים הקרות והראש המשתגע, נופלת על השולחן תוך כתיבת שורות משתוללות.

-'אני מוכן לקבל אותך כך, מי שאת, איך שאת, גם כך..ואולי דווקא כך. ערומה, מרוטה, מכוערת.. '

אז הבכי משתגע עוד. כי , א-לוהים, הוא לא מצליח. לא מצליח...

"אל תקבל אותייי.. דיי...אני מצטערת..אתה פשוט לא מצליח..אני הולכת לישון, בסדר? לישון ולבכות על הכרית במקום על המקלדת..אני מצטערת..מצטערת שאפילו תודה על הנסיון אני לא מצליחה להגיד.."

-'אז לכי לישון, יקרה, דמייני דמיונות נכונים..שימי אותם בראש, תתרכזי בהם. וקחי איתך את ספר התפילות שנתתי לך, אם יהיה לך כח דברי עם א-לוהים..'

"אין לי כח. ואני לא יקרה..ולא רוצה לדמיין..רוצה לישון כמו בובה. בלי חלומות."

-'עשי זאת, מותר לך..אני הולך, ואת יקרה לי מאוד.'

'כן,' רציתי לומר. 'אני יקרה לך, אבל לי אני לא..' כי אני עסוקה בלבכות ולצרוח, עסוקה בטירוף ושגעון. אחוזת כאב שלא נרפא, ואמת שלא נשארת..

אני מצטערת, איש שאוהב אותי, מצטערת מאוד. הנה אני, במעמקי התהומות שאני בעצמי פערתי. עם עצמי, בתוך עצמי שבויה בתוך הקורים שבעצמי תפרתי..פתאום זה נראה לי נעים. כמעט כמו המקום הכי יפה שבקרתי בו אי פעם. כמעט כמו המקום המושלם בשבילי להיות בו. אבל רק כמעט..כי יש חלק בי שעוד מאמין שהוא חי.

                                                      לא נורא.

19:27

=/