באמונות שלי

באמונות שלי

קטעים מתוך יומן המסע שכתבתי בפולין.

הרגשתי סוג של מחוייבות לפרסם את זה כאן ולשתף אתכם. אלו קטעים מקוריים ואותנטיים לגמרי, הם לא ערוכים כמעט בכלל, כך שהם גם לא ברמה גבוהה במיוחד..אז בלי ציפיות.

הקדמה

20.3.07 בטיסה לפולין ~ 8:05

חוץ מלב עמוס רגשות, טעון כעס הולך ונצבר, אני נוסעת עם עיניים תשושות וראש מלא משכבר. המחשבות לעולם לא פסקו לי, אך עתה הן גוברות על שנתי. [..]

ואין גדול או יפה מאלו, מאור חמה צובע קרקע מרוחקת.

ואין נפלא ומשמח מאלו, מלובן עננים פרושים כמרצפת.

ומעולם לא ראיתי כזה תכלת, ומעולם לא לבן כמו האור מימין חלוני. ומעולם לא תהיתי באלה, כשם שכעת תוהה רבות, אני.

כי חוץ מלב עמוס מטען ושלג, חוץ מרגשות הסוערים בקרבי, אני מחפשת אחר אמת אובדת..זו שאבדה לי אי שם בדרכי.

כי אם אינך אוהב ואינך שומר ואינך חסר בתכלית,

מדוע אני, מדוע עולם ומדוע הכאב המשחית?!

אוי א-לוהים שלי, אהבתי נצורה. עם כאב וכעס, אך לך היא שמורה.

אנא הבן אותי, מתץוך בטני אני צועקת. לא ספקה אני בך! אלא ספקה אני בשקט..

ומי יאמר איך לאהוב, א-לוהים אדירים שכמוך?! מי ילמד אותי לכאוב, את שנפצע במו ידיך?!

ושוב עננים יפים שובים בי, קסם שאין לו שנית. ושוב מחשבות רבות עולות בי, וגעגועים לתחושה ראשונית.

אני אוהבת, א-לוהיי, את הרגש בחיים. ועכשיו אני נוסעת, להרגיש כיצד מתים.

9:05

__________________

טרבלינקה- 21.3.07

13:53

כשתעמדי בטרבלינקה בין עצים ששותקים

כשתקשיבי בטרבלינקה לסיפורים איומים

כשתשבי בטרבלינקה על מסילה דמויית ברזל

כשתדמי בטרבלניקה צרחות וקול מתפלל

כשתלכי בטרבלינקה על אדמה ארורה

רק תנסי לשחזר את מה שהיה

כי לא נשאר בה דבר

אבל טרבלינקה יֵשְנַה.

__________________

מיידאנק - 22.3.07

9:00 ~

אומרים שקר במיידאנק

תתלבשי טוב.

תמיד קר במיידאנק

גם כשהשמש הארורה זורחת עליו.

ויש דשא ירוק במיידאנק

ובתים שמשקיפים בצמידות..

אבל תמיד קר במיידאנק,

תתלבשי טוב.

-

תסגרי את המעיל

תלבשי עוד מכנסיים

כי תמיד קר במיידאנק.

ואל תצחקי במיידאנק

כאן צריך לבכות.

ותלכי בעדינות על הדשא

יש כאן דם ספוג, זוכרת?!

-

תסתכלי היטב על מיידאנק

כן, איפה שהצריפים ומגדלי השמירה

לא, לא איפה שהבניין הצבעוני

זו כבר לובלין.

ולא, גם לא בצד השני

זו עוד שכונה פולנית.

ולא מאחורייך, שם וודאי לומדים.

תסתכלי קדימה,

איפה שאין חיים.

-

תמיד קר במיידאנק

וככל שמתקרבים, קר יותר.

אני כבר לא מרגישה את הידיים...

תתלבשי

טוב

למיידאנק.

__________________

אושוויץ-בירקנאוו  26.3.07

<באושוויץ ראינו הכל כמו שרואים במוזיאון. ערמות של שיער, משקפיים, טליתות, נעליים, פרוטזות..הכל מאחורי זגוגיות. כמו חלונות ראווה..>

שיער

אומרים ששיער זה כח. הגנה, ולא נדבר על אסתטיקה..

דמותי משתקפת על הזגוגיות שמאחוריהן נמצאות ערמות השיער.

רק שהשיער שלי, עליי.

טליתות

טלית,

מברית מילה ועד תכריכים

מבר מצווה ועד נישואין

אך כאן, באושוויץ

אין א-לוהים..

הטלית היא סמרטוט

והתפילה היא קדיש.

31.3.07 :P

המסע בכלליות היה חזק מאוד. היו קטעים שבכינו מצער והיו שבכינו משמחה. הקשר עם בנות המשלחת התהדק, והיו קשרים חדשים שנוצרו.

לא חזרתי עם תשובות, לא באמונה ולא בהבנה, אבל חזרתי עם אומץ. אומץ וביטחון,

לעמוד באמצע שום מקום ולצרוח, להגיד שיש א-לוהים והוא מסוגל לעשות כ"כ הרבה רע, לבכות מול כמעט חמישים איש..

אני חושבת שבמסע הזה למדתי בעיקר לאהוב. את הארץ, את העם, את האנשים הסובבים אותי, את עצמי..גם אותו. ואל תשאלו אותי איך זה קרה, שהתחלתי להתאהב תוך מסע לפולין, או בכלל, איך זה קרה שהתחלתי להתאהב..

00:00

אני חושבת שאני קצת שמחה..