באמונות שלי

מלט

יצקתי מלט על גופי והנה אני אטומה

ליבי עוד פועם בתוכי. שלא יוכלו להגיד

כי גם הוא אבן.

תלטף אותי, תרגיע אותי, אין בי רגע נחמה..

מלבד הרגע בו ידיך מטיילות על גו הפסל

שאני

לו הייתי עומדת באמצע כיכר,

מעוצבת ומאובנת בידי א-ל ומלט,

ודאי הייתי זוכה למבטים חמים יותר

מאלו שחגים עליו כעת.

כך או כך, כמוני,

תמיד הפסל

קופא.

(7.1.08)

לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא לברוח-לא