באמונות שלי

ושוב אני פוסעת כמה צעדים קדימה כשהלב שלי עוד הרבה מאחור.

בא לי לצרוח על הגורל האכזר הזה שיפסיק לשחק מולי שח.

הרץ שלי ממשיך לרוץ, אבל המלכה כבר מזמן ירדה מכסאה.

כל הטורות שלי כבר נשברו לרסיסים כי לא, אני לא יודעת לבנות חומה.

החיילים שלי נופלים בזה אחר זה, ובשבוע שעבר נפל האחרון.

נשארתי לבד,

מרכז המשחק.

בורחת מה"שח" והגורל צוחק לי.

כל הימים הבאים נועדים לכפות על חוסר השקט שהיה בפעם הקודמת שהלכתי לקראתם.

ריפוי.

והנה אני שוב,

חסרת שקט.

הולכת לקראתם ומורידה את הראש.

מט.

ביום אחר אולי הייתי מציירת גם משבצות,

אבל היום אין לי ולו דקה מיותרת.

בטח אאחר בגלל הקטע הזה...

חודש טוב

בשורות טובות

ותחילת שנה טובה לכל מי שמתחיל מחר משהו חדש.

14:47