אנחנו יושבים על הבר .
העיגול שלי בבטן כבר מתחיל להתלקח והראש לא מפסיק לרגע לעבוד.
הוא שתה הרבה הערב וראשו קצת מעורפל, אך שנינו יודעים שזה אומר בעיקר שעכשיו הלב הוא שמדבר.
אני מספרת לו על הבחור שישב על ידי דקה לפניו, על המילים המערבלות שדאג להגיד לי. הוא מחייך על התמימות והצורה בה אני אוכלת את ה"קסם" "הוא בסך הכל הציף בי את שמודחק בנינו", אני מנסה להתגונן, "לא הוא העיניין - זו אני שמפחדת."
אנחנו מעבירים מבטים מתוך העיגולים בתוכנו
ואז אנחנו לוקחים בשתי ידיים את כל האמת כולה ומטיחים אותה יחד על העץ החום של הבר. כל אחד את שלו בצידו של השני.
הדדיות.
אני מזכירה לו שאיני צריכה דבר מלבד זה, הוא אומר שזה בדיוק מה שהוא נותן לי. אחר כך מוסיף לי את כל הטוב למשוואה ומגלה לי שבעצם
איני יודעת דבר.
שגם אני צריכה להתחיל להאמין.
אני סופגת הכל עמוק אל תוך הדם, כמו היה זה נוזל הנספג בבד, נותנת לזה כמה שניות להימהל לגמרי עד שאני מוצפת כולי, והאור הזה מתחיל לאט לאט להישפך לי מתוך העיניים.
אנחנו שנינו רועדים באברים שאינם נראים ומתמלאים ומתמלאים עד שהעיגול שלי כבר הופך אש והעיגול שלו למפלי מים.
אני לא יודעת איזה שם המציאו לתחושה הזו, אך יודעת בוודאות שלא חשתי בה בעבר וכעת, עבורי, שמה הוא שמו.
הנה הוא מחזיק לי את הירך ואת כפות הידיים, ואנחנו מדברים על אהבה ואלוהים גדולים. אחרי שמספר לי על שאבדו לו ואינו מוצא אותם כבר שנים, אני שולחת יד ומציגה עצמי בפעם המאה מאז התוודענו זה לזו -
"נעים מאוד," אני אומרת, " אהבה".
הוא מחייך, חצי לעצמו חצי אל העולם, ואני מרגישה בתוכי איך שהמים שלו מצליחים להשקיט את האש שבי, ואיך המים שלו מפסיקים אט אט לבעבע.
אני מסתכלת עליו מתוך תוכי והראש משתולל אחַר דבר אחד מעבר לפחד שאתעורר במציאות אחרת -
אני בסך הכל ילדה שניסתה לתפוס קצת אוויר, והנה תפסתי את כל היסודות כולם.
ככה זה, אני משננת לעצמי ברגעים שאיני איתו, כשאת מוקפת פנסים - ודאי שתמיד תשארי מוארת
ודאי שתמצאי ניצוץ שחשבת שכבר אינו קיים.
19:28
"And you,you light up my life You give me hope to carry on
You light up my days And fill my nights with song
It can`t be wrong when it feels so right
`Cause you -You light up my life.."
(Debbie Boone You light up my life)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
