באמונות שלי

 Cats

In the end I'll rear some

cats

just to feel I'm not alone

you know the feeling when you're at street

and all those eyes staring at

you

should go

Baby, I wish I could tell

them all they

wrong

I'ts not the real me they're seeing

it's temporary,

it will be gone..

I don't smoke, I don't drink,

I do sleep, I do eat..

Lovers,

your time is now

pick up your things

Im going down

you shoul'd leave it

you shoul'd leave me

you shoul'd realy

Trust me now

It's not the smoke,

it is my soul

that seems so

Dark

.

אני שונאת חתולים

חתולים מייללים.

-

חתולים מייללים הכי הרבה כשהם חרמנים.

לא רק אני זועקת ל חום.

-

חתולה נזקקת,

חתולה בוגדנית.

תמשוך אותך אליה עם היופי הזה, והעיניים

החתוליות

תבוא, תיגע, תלטף, תתמסר

תיתן, תתפזר, תאהב, תשתכר

וכשזה קצת יותר מדיי אז

די.

תזוזה קלה, קימור הגב, שימור שיער,

שריטה

נשיכה

עד

כאן

.

אז היא תלך,

ותחפש

מי מוכן עכשיו?

יש לי עיניים גדולות, ושיער נעים

ובור.

-

אני שונאת חתולים

אני שונאת את

עצמי.

כל הפוסל

במומו

פוסל

[אותי]

21:28 ; 29.3.09

3 ימים ומליוני שניות.

"אין לי ברירה רק לעשות ככה

אין לי ברירה

אני מצטער בשבילי

אין לי ברירה תמיד זה אני מולי

אין לי ברירה רק להיות איתי

בואי אלי מנגינה יקרה, בואי אלי

אין לי ברירה

או לבוא לבוש

או לבוא נקי

בואי אלי מנגינה יקרה, בואי אלי, בואי אלי

ותכף נישן

ואני יכול לשמור עלי יפה

לא צריך אף אחד"

(מנגינה יקרה; אביתר בנאי)

I

ישבנו במכונית, האיש שלי (?) ואני.

ידעתי מה צריך להאמר. חשבתי שידעתי מה גם צריך להיענות.

ולא ידעתי.

הנה האיש שלי שם רגל אחת הרחק ממני.

והכל

התחיל בתוכי.

II

לא האמנתי שהיא תיקח אותי לשם.

הנה האישה הראשונה שלי אי פעם, מתאמנת עליי בשיקור-ליטוף.

איך אמרתי לה אז, מתחת לשמיכה בשעה בה השמיים מתבהרים מחדש, שהדבר שאני הכי אוהבת הוא ליטופים.

בליטוף כמעט בלתי אפשרי לשקר. אפשר מיד להרגיש מאיזה חלק בגוף מונָע המגע.

ואיך היא שאלה אותי

אם היא

שקרנית טובה.

והכל

משתולל בתוכי.

III

כשאני והמלך נפגשנו, תהיתי איזה מין מלך זה שאין לו ממלכה ונתינים,

אך ידעתי בוודאות שהוא מלך.

(לפחות בעולם שלו.)

ובכל הזמן בו שהיתי במחיצת הוד מעלתו, לא הירהרתי לרגע בבאות.

כיוון שהיה מלך, לא חששתי שהוא עלול להביט לעומקה של טיפשת-עָם פשוטה..

ולראשונה בחיי

קרה הדבר הבא

המלך

החל מהרהר בקיומה של

טיפשת-העם.

ומה שמוזר כאן, מעבר לישיבה לצד המלך, היא העובדה שדוקא הפעם

לא התחפשתי לנסיכה.

IV

"זהירות זהירות

לא לשבור שום דבר

לבד

לא לחכות

ואחר כך לשתות"

(הדוב והנחש;אביתר בנאי)

ובעצם רציתי להגיד

שאני נאכלת לאט

על ידי.

בואי, בואי, בואי, בואי, בואי בואי, בואי, בואי, בואי

נברח, נשתכר, נעשן, נמסטל, ניפול, נסתחרר, נזדיין, נאבד

                                                                           את

הכל.

אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

הנה הכל הולך

ו

מ

ת

ע

ר

ב

ב

הרדיפה אחרי השלמות

התשובה.

האם כל אחד, לפחות פעם בחייו, חייב לשאול את השאלה?

הנה באתְ,

עורבלתי מחדש.

שוב צבע שלא הכרתי יצא מתוכי..

ופחדתי ממך, ורציתי אותך, ופחדתי נורא שתרצי גם אותי.

אך מאז ומעולם, אני ופחדיי במרדף -

 אגו

רודף

אגו

רודף

סרט משומש.

גם כן פחד, גם כן אני. כאילו משהו מחכה לי בצד השני...

ופתאום אני נראית לי כמו חסרה,

כמו בור שצריך להתמלא

על ידך.

ופתאום אני נורא רחוקה

תמיד

ממך.

אני לא מבינה

אותי

או בכלל

הנה אני משותקת ממך,

הנה אני צמאה אלייך.

אני לא

פה

ולא

                          שם

ויש לי הכל,

ואין לי דבר

[הוא, היא ואני. טיפשה שכמוני.]