באמונות שלי

בסייעתא דישמיא

באוגוסט הלילות קצרים.

משחקים עם השמש מחבואים, בין עננים לא עננים. עד שהיא נעלבת, אומרת שהם מרמים, והולכת להסתתר מאחורי הים..שלא יראו שהיא בוכה.

אז הירח מחייך, בתרועות ניצחון, ופעם בחודש הוא אפילו מתמלא גאווה. אז כולם מחייכים אליו, כמו ניצח את השחור. לא מבינים שדווקא אז, הוא לוקח ממנה את הכי הרבה אור..

לילות של קיץ חלק ב'- או -  מסע אל המחילה /שירה 27/8/06 ג' אלול תשס"ו

החטא עירער את השלמות

הפיל את שער השמיים

סיבוב בתוך מנעול חלוד

חצה אותי  לשניים

פתאום נפל ענן ושבֶר

גשם לא יסתיר עוד בכי!

התמודדות, ראי אל עבר

מי שנקראה פעם בשמי

לילות הקיץ שתַמים

צריבת האש שבתוכי

ימים שותקים ועוד ימים

בריחה מכל מה שאני

כעת נועלת מגפיים

משנסת מותן חלשה

ממלמלת מילים של יין

של השיכרות החדשה

לחזור לחזור, ויש מאַין

יש תרופה למכאוביי

כי יש בורא לראוּת העין

יש עונה לדמעותיי

אתה תשאל אליי "היכן הוא?

אותו מושיע, שיחברך?"

אז אענה לך, "כאן הוא.

בתוך ליבי, אשר דופק."

כדי לחבר את השבור בי

אצטרך לאספני כתחילה

לחפור בבורות שנחצבו בי

עד מי המחילה.

אין לי זמן להאריך במילים. רק אומר שזו תחילה של דרך. תמה תקופה, כעת מתחילה אחרת...

בסייעתא דישמיא

לילות של קיץ/ שירה 21/8/06

בשלהי לילות הקיץ

ברדת מים עכורים

יצר חטא יפתח החיץ

בין אמת לתעתועים

ובחכות אני, בנתיים,

בין תהום לבין גבהים

אצעק למרום שמיים

אולי ישמע אותי איזה א-לוהים

אבל אתה איתי לעת עתה

וכאבי שותק מולך

מחכה שתעזוב [גם אתה]

שאהפוך שוב חלשה

והשדים שלי שרים לי

שירי הרס וקירבה

שולחים ידיים לספר לי

שאני ילדה דוקא טובה

אז אני מחייכת אליהם

,שירגישו טוב אצלי,

נוגעת בידיהם

אח"כ בדמעתי

כי לילות הקיץ נגמרים

מלוכלכים כמו שמלה בלויה

משאירים בי עוד כתמים

של חטא ואשליה

בסייעתא דישמיא

זה נפל עליי. כמו כוכב.

במהירות כזאת שלא שמים לב, ואז באה הרגשה מעיקה שפיספסת אותו..

אני עומדת ומחכה שהרמזור יתחלף, ואז אני רואה אותו.

בחור צעיר עם שקית פירחונית, מתוכה מציצים ורד אדום גדול ובלון בצורה של לב.

לא יכלתי להפסיק לבהות בו..רק כשנעלם ממני וכבר לא היה בטווח ראייה שלי, הרגשתי את זה. את הכדור הזה שמחליק במורד הגרון עד שמגיע ומתיישב על הלב.

מישהו אמר לי פעם, שכשאישה מקבלת פרח- היא שוכחת מהכל ופשוט מחייכת.

אז למה לי אין ורד אדום? כזה שיזכיר לי למה אני כאן...

כזה שייתן לי סיבה טובה לחייך עכשיו. כשברדיו נשמעים שירי אהבה דביקים ובניהם השיר ההוא...שלהם.

זה כואב כשהירח מלא והשמיים מלאים בראשים מרחפים של זוגות מאוהבים, אבל אני על הקרקע. יבשה וחרוכה. כמו אדמה שאיש לא הישקה כבר שנה..

וזה לא כל כך פשוט, כמו שהם אומרים. זה לא כל כך פשוט למצוא אהבה.

בטח לא אחרי שהקודמת פצעה ושברה אותך..עכשיו את סתם  יד שנייה. לא כל כך מיוחדת, או יקרה..

את פשוט..פשוט סתם.

סתם עוד אחת מבין כל שאר הערוגות הנטושות שאיש לא בא לטפח ולגדל בהן פרחים.

אז עכשיו אני מחכה, שישקע הירח ותזרח השמש. כך אהיה צמאה למים ולא אצטרך להיות צמאה גם לאהבה...