בסייעתא דישמיא י"ג (אור לי"ד) אלול תשס"ו
גלים
לעיתים, בעיקר כשאני מסתובבת מכונסת בתוך עצמי בין עשרות אנשים ברחוב, אני מצטערת שאין איזה טייפ שיכול להקליט לי את גלי המוח. תמיד אז, ודוקא אז, הראש מתמלא במילים הכי יפות לתיאורי חיי הסבוכים. גם אם יש עט ונייר בסביבה הקרובה ובהישג יד, גם אז, תפילת ליבי לאותו רשמקול אינה נפסקת. כיוון שלהפוך את גלי מוחי לגלי אור זו מלאכה קשה,אף עבור אשת מילים כמוני. לפעמים הגלים מתנפצים על מזחי דעתי עוד לפני שנגעו בכרטיס הזיכרון הקשיח והם נעלמים מעליי כמו לא היו.
הכי מצער, זה כשזה קורה תוך כדי כתיבת שיר. אז אני מתמלאת בסוג של כעס שמגיע רק אז, מן כעס עצמי על הדבר ההוא שאינו בשליטתי המלאה, על האכזבה מאותו כרטיס זיכרון שכנראה אינו מספיק קשיח עבורי לפעמים..
אך יש לי נחמה.
איני נופלת מנכסיי באותם הרגעים, (אחרת לא הייתי כותבת גם עכשיו), אלא אני מניחה שיש דברים שהם לי בלבד. הרי מהו אדם ללא סודות? אדם ללא משהו עצמי בלבד? הרי הוא אדם תלותי עד כדי איבוד תוכו, ושפיכתו אל מרגלות החברה האובדת שרק שואבת ממנו את כוחותיו עד שנשאר ללא נשק סודי אחד..כך מתגלות לנגד עיניהם של כולם, בין רגע, חולשותיו הגדולות ביותר- עד שהוא נגמר לאיטו והופך 'אחד מהם'. אז אין באמת טעם לשום דבר...
ומה בין מילים מתיפיפות אלו למילים הנשכחות בסערת הים שלי? בעיקר גלים..הרבה גלים שטובעים זה בזה ויוצרים מערבולות וסערות של דעת עמוקה בתוך המקום שנקרא שמו מוח...
ואולי ניכר על כתיבתי, שמשהו חזק עובר עליי. מן רצון עז להתנדף ולהפוך לרוח. להיות כל כולי קדושה וטהרה. נכון, עוד קשה. עברו רק שבועיים. ובכל זאת, מעולם לא הרגשתי את נפשי בועטת כך מתוכי.
השיר הזה קצת קשה להבנה, אני יודעת. כיוון שהייתי מכונסת בתוכי כשכתבתי אותו, מקשיבה בפנים בלבד. ובכל זאת כאן הוא מתאים, כי כאן אני קצת אחרת..מרגישה מרחפת מעט עם השיר הזה...
בְּכוֹרָה / שירה י"ג אלול תשס"ו [6.9.06]
עַלְמַת יֶזַע הִנָךְ , נַפְשִׁי
עַלְמַת חֵן סְמוּקָת כְּנפיים
בערגתך אֶל העֶלְיוֹנִים
כְּלוּאָה בְּתֵבַתִי דְּמוּיַת הַטַּלְפָיִים
שְׁקוּפָת שַׁדַּיִים אֶל תְּכוּלָת לִיבַּתֵךְ
בּחֶרְפָּת קוֹנֶךְ מבּוֹרְאֶךְ - חָיִית.
ומזֶרֶם בִּכְייךְ האָדֹם בעוֹרְקָיי
מעִיצְּבוֹן תְּשׁוּקָתֵךְ - תִּינַק חַיּוּתִי
ובהֶבֶל יָפְיֵךְ - תֹּאבַד בִּינַתִי
ושָׂפַתֵת לְתוֹכִי בחומך
מְעַט מִן האָדֹם האָדֹם הזה , לִי,
בשְׁקִיקַתִי אֶל שָׁמַיי- בְּכוֹרַתֵךְ.
זהו הפעם. רק אומר שהמסע מתקדם מצויין והעליות קצת קשות לפעמים אך שוות כל רגע. רק שלא אפול..
*)אגב, לקחתי מקום שלישי בתחרות הכתיבה ההיא שהזכרתי לפני בערך חודש. זה הקישור לשיר שזכה-
לפקוח חלון (נושא התחרות היה עיניים)
סופשבוע רגוע ומהנה לכולם!
שירה:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
