יד המקרה כותבת

מסתובבת בחושך גם כשהשמש מאירה,

מרוקנת מרגשות הפחד והחמלה

מסוכנת היא מתכננת את הרצח הבא

ללא עקבות,

זה יהיה פשוט כמו בפעם הקודמת הכל מוכן בחדר החשוך

 רק היא רואה את צעדיה

רק היא מבחינה בפסיעותיו,

התמדה היא תכונת הקסם

בשקט ללא נשימה היא חומקת מבין גדרות המציאות

מביטה לעבר שער גדול

מתפסת בלי ליפול,

היא למדה במשך שנים איך להביע רגשות,

איך להיראות אנושית

לחייך, לבכות, להרגיש

הצחוק והכאב,

היא למדה את הכל בשיטתיות

רכשה נסיון וכשרון בלשחק עם רגשות,

לבנות פאזלים של דמיונות

להרכיב מגדלים של חושים בעולמות נפשיים, 

עכשיו זהו רגע לו חיכתה

הפעם תרגיש באמת.

כאב, חיבה עצבות ורכות,

נעימת הדם המחלחל

סימפוניית ההרס המתקרבת

יצירת המוות של האהבה.