עכשיו הכל בסדר,

שינוי ניכר באוויר.

עכשיו הכל בסדר,

ואין סודות להסתיר...

מעניין מה הייתם עונים,

אם הייתם יודעים שלאדם ששואל "מה נשמע"

באמת אכפת...

הכל בסדר..

ככה זה תמיד נראה...

חיוך מרוח על הפנים,

או מבט חולם בהקיץ...

על פניו כולם נראים שמחים,

ואז אתה מרגיש שאולי משהו בך לא בסדר...

הכל בסדר.

הכל בסדר כי לא בא לי שאנשים יתחילו לשאול מה קרה.

הכל בסדר כי אני לא אדע באמת לענות על השאלה הזו...

הכל בסדר, כי כשיש חולי, רעב, מלחמות

למי אכפת מהזוטות שמטרידות את חיי היומיום הרדודים שלנו?

הכל בסדר, כי יש הרבה חברים, אז זה לא הגיוני להרגיש בדידות...

הכל בסדר, כי יש לי כל מה שאדם יכול לבקש. (ואני עדיין מרגיש שחסר)

הכל בסדר, כי כולם אוהבים אותי.... (ולמרות שאין מישהו שאוהב אותי יותר מכולם)

אז לפעמים גם כשהחיים מתנהלים על מי מנוחות

ואין שום "מסביב יהום הסער"

אתה מרגיש גוש. גוש של משהו,

שגורם לך להרגיש קצת מגעיל, ואולי לפעמים אפילו לבכות.

ואתה יודע, שאמור להגיע יום שבו יקרה משהו,

והגוש הזה יוחלף במשהו ממש טוב שיגרום לך הרבה אושר...

מה זה?

משום מה, למרות שכולם מרגישים ככה,

אף אחד עוד לא מצא את הדבר הזה...

אז בינתיים כולנו נסתפק ב"הכל בסדר" מנומס,

ואולי אם באמת יעניין אותנו, נדע גם יותר מזה...

ואם את/ה גם מרגיש/ה את המועקה הזו,

את/ה לא לבד.

והחיוכים על הפרצופים של כולם-

תוצר של תרבות שלמה המחנכת לאי-הבעת רגשות.